איש עומד ליד תיבת דואר – אדם עומד ברחוב ליד תיבת דואר ירוקה ומחכה. הוא מחפש משהו, מחכה, מחכה שמישהו יכיר אותו, יראה אותו. הוא נראה כאינו-נראה, תלוש. הזקן נראה כאילו נתלש מהגולה, כאילו הוסע בזמן, וכעת הוצב ברחוב תל-אביבי שטוף שמש. מסביב נשמע שאון העיר, מכוניות חולפות, צופרים, אנשים עוברים על פניו, עקבי אישה מתקרבים. מישהו עובר, מזהה אותו ומברך אותו בבוקר טוב. הוא מגיב באיחור.

מוכר התקליטים – בחנות ריקה של תקליטים מיד שנייה, יושב מוכר ליד שולחן, שקוע בעצמו, בוהה. ברקע מתנגן תקליט של מייקל ג'קסון, השיר "בילי ג'ין". מבעד לצלילי השיר, חודרים רעשי היומיום של החנות, "Beat It" ברקע, בחוץ חולפות ילדות קטנות, אישה זקנה, מכונית – השחקנים הקבועים בסרטיו של חן. המוכר יוצא ונעמד בפתח החנות, דבר לא קורה, אנשים חולפים על פניו.

עיוורת – מצלמתו של חן עוקבת אחר חתול ללא עיניים, עיוור. החתול מתמצא בסביבה באופן מפתיע, הוא מתבסס על חוש השמיעה. מסביבו רעש העיר, זמזום זבובים, מפעם לפעם הוא מביט אל המצלמה במבט ריק – שיא העיוורון. הכל עדין ושביר, הרגשה של גועל ובצידה חמלה חזקה, עירוב הרגשות שחן כה מיומן בלהעביר במצלמתו. הוא מיומן למצוא אותו סביבו.

ויוי – חן מצלם את ויוי בבית ספרה. ויוי היא ילדה בערך בת שבע, ילדה שאינה מדברת מזה שלוש שנים. היא עומדת מול המצלמה כשהיא אוחזת בבובתה, מישירה מבט אל המצלמה, רוצה לומר משהו? לא יכולה להגיד. היא רק מביטה אל המצלמה ושותקת, אוחזת בחוזקה בבובה ומצמידה אותה אליה. סביבה מנסים הילדים לדחוף אותה, להפריע לצילום, לרגעים האינטימיים האלו. גם הם רוצים להצטלם, רוצים לזכות בשימת לב. הם דוחפים אותה באלימות, צווחים לה באוזן, וויוי ממשיכה להביט במצלמה כמבינה דבר. היא מכירה את השפה. הילדים עושים שרירים מול המצלמה, חן מנסה להשליט סדר, "אחד אחד", הוא צועק וזו הפעם הראשונה שהוא נוכח כצלם וקולו נשמע. מסכת המוות מוסרת.

אורי דרומר

פחות קריאה...