המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר

לוגו פרס פרסר

המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר הוא מענק שנתי המבקש לקדם מצוינות באמנות העכשווית בישראל ולשקף את המורכבות רבת הגוונים של החברה והתרבות המקומית. המענק מעודד ביטוי אמנותי רב-קולי ומביע אמון בעשייה המוזיאלית בארץ. מדי שנה בוחרים התורמים מתוך תוכנית התערוכות השנתית של המוזיאון תערוכת יחיד אחת, של אמנית או אמן תושבי הארץ, והמענק מסייע לממשה.

איזבלה וולובניק היא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2024

טנצ' בולוטניקוב

איזבלה וולובניק: צילום טנצ' בולוטניקוב

 

האמנית איזבלה וולובניק (נ' 1995, ישראל) היא הזוכה במענק ע"ש לורן ומיטשל פרסר לאמנות עכשווית, לרגל תערוכתה המתוכננת להיפתח במוזיאון.
המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר הוא מענק שנתי שנועד לקדם מצוינות באמנות העכשווית בישראל ולשקף את המורכבות וריבוי הגוונים של החברה והתרבות המקומית. המענק מעודד ביטוי אמנותי רב־קולי ומביע אמון בעשייה של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. בכל שנה בוחרים התורמים מתוך תוכנית התערוכות השנתית של המוזיאון תערוכת יחיד אחת, שהמענק מסייע לממשה.
איזבלה וולובניק היא אמנית רב־תחומית, בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה במכללת בית ברל. וולובניק הציגה מגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל. עבודותיה נכללות באוספים מוזיאליים, בהם מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון חיפה לאמנות.
תערוכתה של וולובניק "שלוש שריטות ומכתב אהבה", באוצרותן של אילנית קונופני ואיה לוריא, תציג עולם מבוכי הנע בין חללים דומסטיים מדומיינים לנופים מקומיים, תוך דיאלוג סְבוך הקשרים עם דימויים מההיסטוריה של האמנות ומהסביבה המיידית שלה. עבודותיה של וולובניק עוסקות בייצוגים של נשיות וחייתיות בתרבויות ובשפות שונות; בדמוניזציה ודה־הומניזציה כהעצמה סמויה או כעמדת כוח אלטרנטיבית; בשאלות של היררכיה, יחסי כוחות, מיניות ותשוקות אלימות – בחברה, בתרבות ובנפש.
בתערוכה יוצגו ציורי שמן, רישומי פחם ופסלים שמתוכם מגיחות דמויות של נשים צעירות וילדות, דובים, נמרים, כלבים וכלבות, וגם מפלצות, שדים וחפצים, חלקם פונקציונליים, חלקם חדים ומסוכנים. בלב חלל התערוכה יוצב אובייקט פיסולי בהשראת שולחן של משחק מלחמה, שיתפקד כמעין ציור תלת־ממדי המרחיב את מערכות היחסים בין הדמויות, האובייקטים וסביבתם.

בתיה קולטון ורוני פחימה הן הזוכות במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2023

רוני ובתיה

בתיה קולטון: צילום נינה סולניק | רוני פחימה: צילום צור קוצר

 

קולטון ופחימה הן מאיירות ואמניות קומיקס פעילות, יוצרות אנימציה ותפאורה לקולנוע ולתאטרון, מרצות לאיור ופועלות בטקסטיל. פעילותן המשותפת החלה במסגרת לימודי התואר השני בעיצוב בשנקר, לאחר שכל אחת מהן פיתחה קריירה עצמאית. קולטון (נ' 1967, ישראל) היא חברת סגל וראשת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, ומרצה לתרבות חזותית לילדים במסלול הלימודים לתואר שני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. היא הייתה חברה בקבוצת הקומיקס אקטוס (1996–2010), וכלת פרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2003 ו־2018. פחימה (נ' 1978, ישראל) היא מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. היא יזמה וערכה את scrawl, מגזין דיגיטלי לאיור ולקומיקס, שיתפה פעולה עם להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק, והוציאה לאור את הרומן הגרפי מיסטר יואינג.
תערוכתן של קולטון ופחימה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (פתיחה: יולי 2023) בוחנת את תפקיד הדימוי והסיפור בטקסטיל דרך אובייקטים המשלבים מכניקה וסוגים שונים של מופעי חוטים (אריגים, סריגים, שטיחים, בובות), ונוגעים במעשיות, באגדות ובמיתוסים שבהם מלאכות הטקסטיל משחקות תפקיד סימבולי או אלגורי.
שם התערוכה, "הקוף למד לארוג", שאוב מאגדה סורית, שבה קוף נאלץ ללמוד לארוג לאחר שבעליו מבהיר לו מה יהיה גורלו אם לא ירכוש מיומנות זו. הסיפורים שעליהם מתבססות קולטון ופחימה – של האחים גרים, של ש"י עגנון, סיפורים מהמיתולוגיה הנורדית ועוד – מאפשרים להן להרחיב את נקודת המבט ואת המחקר, הן על טקסטיל הן על סיפור סיפורים.

לינק לתערוכת הפרס

בן הגרי הוא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2023

בן הגרי

בן הגרי (נולד 1981, תל־אביב, חי ועובד בניו־יורק) השלים לימודי B.Ed. במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל, ו־MFA באוניברסיטת קולומביה, ניו־יורק. עבודתו הוצגה בתערוכות יחיד ברחבי העולם, בין השאר במוזיאון רוז לאמנות, אוניברסיטת ברנדייס, וולתאם, מסצ'וסטס (2016); מוזיאון תל־אביב לאמנות (2016); ובמרכז קלוסה, מקסיקו (2021). בנוסף, השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל, ירושלים; SculptureCenter, ניו־יורק; היי־ליין ארט, ניו־יורק; גלריה וייטצ'אפל, לונדון; המוזיאון לאמנות עכשווית, קרקוב; KIT, דיסלדורף.
הגרי זכה בפרסים ובמענקים, בהם פרס משרד התרבות לאמנות (2011); מענק מטעם הקרן לאמנות עכשווית (2021); פרס חמי פרוכטר לאמן וידיאו בתחילת דרכו (2016) ומענק מטעם מועצת התרבות של מדינת ניו יורק (2021).
הגרי עמד בראש תחום הווידיאו במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל (2009–2012) וכיום מלמד באוניברסיטת ייל, קונטיקט ובבית הספר לאמנות חזותית, ניו־יורק.

התערוכה "על קולו של חוד" עתידה להיפתח במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בינואר 2023. בתערוכה מציעה הגרי – כאוצר וכיוצר – להתבונן במעשה הרישום הידני של יצירת דימויים נעים כנושא, כצורה וכתפיסת עולם. התערוכה היא תולדה של מחקר מתמשך על ההיסטוריה והמנגנונים של הדימויים הנעים. היא כוללת, לצד שתי עבודות וידיאו שיצר הגרי עצמו במיוחד עבורה, תצוגה של עבודות עכשוויות משל יוצרים ויוצרות שונים ועבודות היסטוריות מארכיונים ומאוספים ציבוריים.
עבודות הווידיאו החדשות של הגרי ממשיכות את הפרקטיקה האמנותית שלו, הממוססת את הגבול בין מציאות ודמיון, בין אשליה תיאטרונית וחשיפה של אחורי הקלעים ושפע האמצעים המלאכותיים – איפור, אביזרים, סטים ומניפולציות קולנועיות – המשמשים להרכבת עולמות פלאיים, יחידים מסוגם.
עבודת הווידיאו החדשה על קולו של חוד עוקבת אחר עיפרון אחד, מראשית ייצורו ועד הפיכתו לאנושי. הסרט נפתח במפעל עפרונות אפרורי, במבט על תהליך יצירתו של עיפרון מגרפיט. בהמשך מתעורר העיפרון לחיים, בגודל אדם. הוא פוגש ילדה והם מתחילים לרקוד. חלקים מהסרט צולמו במפעל העפרונות האחרון שנשאר ב״עיר העפרונות״ שלביוויל במדינת טנסי, ארצות־הברית. הסרט מתבונן באובדן הכתיבה בחפץ זה, שהולך ונעלם בעת שדרכי תקשורת חדשות תופסות את מקומו בעולם שנעשה יותר ויותר דיגיטלי. הכותרת של הווידיאו – ושל התערוכה – על קולו של חוד, מהפכת את הפתגם "על חודו של קול" ומבקשת להעניק לעיפרון חיים אינדיווידואליים וקול.

לינק לתערוכת הפרס

מאיה ארוך היא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2022

מאיה ארוך

צילום: דוד חקי

 

מאיה ארוך (נ' 1988, גבעתיים, גרה ועובדת בתל־אביב) היא אמנית בינתחומית המתמקדת ברישום, פיסול ומיצב. בוגרת תואר ראשון במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2014), בעלת תעודת הוראה מהאוניברסיטה העברית (2015), השתתפה בתוכנית לחילופי סטודנטים באקדמיה לאמנויות יפות בווינה (2013) וכיום סטודנטית בתכנית הבינתחומית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו (2023). הציגה תערוכות יחיד בגלריה סדנאות האמנים, תל־אביב (2017) וב"קיר אמן" בבצלאל (2015), וב־2022 תציג תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. כמו כן, הציגה בתערוכות זוגיות וקבוצתיות, בין השאר במוזיאון בת ים (2019), גלריה אלפרד, תל־אביב (2019), סטודיובנק, תל־אביב (2020), גלריה ברבור, ירושלים (2017), מגדל אלפרד קרן, פפורצהיים, גרמניה (2017), גלריה פריידיאקזיט, וינה (2013) ועוד. השתתפה בתוכניות שהות אמן, ביניהן "ארטלס", פינלנד (2010) ו"ערד אמנות ואדריכלות", ערד (2017).

לינק לתערוכת הפרס

מריק לכנר הוא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2021

מריק לכנר

צילום: נעמי בורשטיין

 

לכנר, יליד 1967, אוקראינה, עלה לישראל ב-1973, חי ועובד בבאר-יעקב. לכנר הוא בוגר בהצטיינות יתרה של המדרשה לאמנות, בית ברל, 2001. הציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, בין השאר במוזיאון תל-אביב לאמנות; גלריה גבעון, תל-אביב; גלריה פיינקונסט קרוגר, המבורג ועוד. השתתף בתערוכות קבוצתיות בגרמניה, בלטביה ובישראל.
לכנר ידוע כצייר אקספרסיבי המתמקד בציור שמן וברישום על נייר. בתערוכה החדשה שלו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, "ספר השינויים", יציג שטיחי קיר גדולי ממדים, שיצר בטכניקה המשלבת שימוש באקדח אריגה חשמלי, צבעי אקריליק, אובייקטים מודבקים ודרגות משתנות של פרימה. שטיחי הצמר הרכים, המרהיבים בצבעוניותם העזה ובעושר דימוייהם הדחוס, מגוללים סיפור אפוקליפטי בקנה מידה אפי, הכורך חזיונות דינמיים של מחזוריות החיים תחת איום קיומי: אימה, פיתוי, תשוקה, צמיחה, כליה ואובדן.

לינק לתערוכת הפרס

מיכל ממיט וורקה זוכת המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2020

מיכל ממיט
צילום: מגד גוזני

 

נולדה 1982, אתיופיה, עלתה לישראל ב-1984, חיה ועובדת בתל-אביב.

ממיט-וורקה בוגרת המחלקה לאמנות בשנקר (2013), ולמדה ציור גם אצל ישראל הירשברג, ארם גרשוני, ובמסלול האמנות בבית הספר מוסררה, ירושלים. הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בין השאר במוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב; בית האמנים, תל-אביב; ובית האמנים, ירושלים. זוכת הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2019.

לינק לתערוכת הפרס

 

ורד אהרונוביץ' זוכת המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2019
ורד אהרונוביץ

צילום: מיכאל לירן

 

נולדה 1980, בני יהודה, חיה ועובדת בתל-אביב.

אהרונוביץ' היא בוגרת תואר ראשון של המחלקה לאמנות בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (2004), ובוגרת תואר שני באמנות של אוניברסיטת חיפה (2009). היא הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן במוזיאון ישראל, ירושלים, ובמוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. זכתה בפרס משרד התרבות לאמן צעיר, מענק מפעל הפיס ומענק קרן רבינוביץ' לאמנויות. נמנית עם מקימי וחברי הגלריה השיתופית חנינא בתל-אביב.

לינק לתערוכת הפרס

 

גסטון צבי איצקוביץ זוכה המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2018
גסטון צבי איצקוביץ

צילום: עוז ברק

 

נולד 1974, בואנוס איירס, ארגנטינה. עלה לישראל ב-1980. חי בנווה אילן, עובד בתל-אביב.

איצקוביץ סיים בהצטיינות לימודי צילום בבית הספר לצילום מוסררה ב-2000, וב-2009 סיים את התכנית ללימודי המשך באמנויות וצילום של בצלאל. תצלומיו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, בין השאר במוזיאון תל-אביב לאמנות; במוזיאון ישראל, ירושלים; ובמוזיאון חיפה לאמנות. איצקוביץ זכה בפרסים רבים, בהם פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר מטעם מוזיאון ישראל (2008) ופרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות (2010). יצירותיו מתמקדות בנופים, בדיוקנאות אדם ובאינטראקציה ביניהם, בהקשרים חברתיים ופוליטיים.

לינק לתערוכת הפרס

 

תפריט נגישות