כץ, צרפתי ואראלה, בעלי גופי יצירה עשירים ופוריים, קידמו ומינפו את תחום האיור בישראל. אולם מעבר לכישרונם הייחודי ולמעמדם האיקוני בשדה היצירה המקומי, הם חלקו תכונה ייחודית נוספת, שהיא לב ליבה של התערוכה אבן, בד ומספריים: שלושתם פרצו את גבולות הדף הלבן ופורמט הספר, והצליחו להשתמש בשפתם האיורית בעת עיסוק בחומרים פחות שגורים, כבטון, בד, קרטון וברזל. הם עסקו בציור, באיור, בפיסול וברישום, ללא הכרח להגדיר את השדה שבו הם פועלים.

אם כיום אמנים נדרשים להגדיר עוד בתחילת דרכם המקצועית את תחום עיסוקם הספציפי – אמנות או עיצוב, גרפיקה או איור וכן הלאה – בעבר הלא כל כך רחוק דברים התנהלו אחרת. התערוכה מזמינה את המבקרים להתוודע לשלושת המאיירים הידועים ומאירה אותם באור חדש: היא בוחנת את הצורה שבה מתבטא סגנונו הגיאומטרי החינני של כץ באריחי קרמיקה ובמשטחי בטון; את הדרך שבה רתמה צרפתי את עיסוקה המתמשך, כפסלת, בחומר ובנפח מחד גיסא ואת משיכתה לצבע ולכתם בציוריה ובאיוריה מאידך גיסא ליצירת עבודות טקסטיל ססגוניות ועשירות בדגמים ובצבע; ואת האופן שבו הצליחה אראלה לתרגם את האופי הקווי הרישומי והמינימליסטי שלה למגזרות נייר מלאות נוכחות.

פחות קריאה...