עם הגיעו, החל שוּר מיד לממש את תכלית הגעתו ושאיפותיו האמנותיות: הוא ניהל את מחלקת האמייל והציור על שן ולימד ציור מיניאטורות, ובמקביל הסתער על ציור נופי הארץ וטיפוסי אנשיה. המפגש עם ארץ-ישראל (האור, האקלים, הנופים, ההיסטוריה והמיתולוגיה שלה) ועם אנשי המקום (חזותם ולבושם, שפתם, מנהגיהם ואורחות חייהם) הוביל לתמורות ביצירתו האמנותית. כעת כבר ויתר על סגנון הציור האקדמי לטובת אמנות המושפעת מחוויותיו בארץ-ישראל, שהניעו אותה הרעיונות שעמדו בבסיס בצלאל של בוריס שץ. "הנושאים היותר-מקוריים לעבודה נמצאים בחוצות ובשווקים, והחופש והחירות מימי קדם מתעוררים בדמיוננו", כתב שץ בחיבורו על מטרות בצלאל, בצלאל: תכניתו ומטרתו (1906). ואכן, שוּר מצא את מושאי ציוריו בנופי הארץ, אך יותר מכל נטה לבו אל בני ובנות המקום. השניות הטמונה במילה "דיוקן", שמקורה ביוונית (dyo = שניים, eikon = דמות), מקבלת ביטוי בכפילות שקיימת ביצירתו של שור: מצד אחד, שאיפה לציור דיוקן ייצוגי המתאר את מושאו באופן נאמן ופרטיקולרי, ומצד שני, חתירה ליצירת דיוקן טיפוסי, כמבע של השקפת עולם.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש שוּר כמנהל בצלאל. היו אלה ימי שפל לבית הספר: הטורקים הגלו את בוריס שץ לדמשק, המצב הביטחוני היה מעורער, הוועד הגרמני הקפיא את המימון לבית הספר, טורקיה גייסה לצבאה מורים ותלמידים מבצלאל, וחוסר ודאות כללי ריחף מעל עתידו של המוסד. בזכות הקשרים שיצר שוּר עם מקורבים לשלטון הטורקי בארץ, שראו בו "מתעת'מן", הוא הצליח לשמור על מעמדו ועל פעילות בצלאל. עם תום המלחמה, תחת המנדט הבריטי, חזר המוסד לשגרה והמשיך את פעילותו, אף שידע ימים טובים יותר וטובים פחות. שוּר חזר לנהל את מחלקתו וללמד אמנות, עד סגירת בצלאל ב-1929. שוּר המשיך בפעילות אמנותית וחינוכית ענפה לאורך שנות ה-30 וה-40. הוא נפטר ב-1945, ונטמן בהר הזיתים.

פחות קריאה...