עבודות הווידיאו של ארטור ז'מייבסקי מתאפיינות באופי דוקומנטרי מבוים, ומעמידות את המצולמים בפני קונפליקט עמו עליהם להתמודד. בעבודה זו בוחן האמן את תגובת החיילים לסיטואציה המביכה והאקספרימנטלית של עירום במהלך שגרת תפקידם. העבודה מבקשת לחשוף את הגוף השברירי והפגיע המסתתר מתחת למדים הנוקשים והאחידים. זהו מעין תעלול ילדותי המנסה להגחיך את רצינות המסדר, לשבור מוסכמות ולהציג פנים אחרות לגבריות הצבאית המקובלת. העירום הקומי והחתרני משמש גם כאמצעי המחזיר לחיילים את האוטונומיה על גופם. הם לא עוד חלק בהיררכיה הצבאית, אלא אינדיווידואלים השייכים לעצמם, ואקט הסרת המדים הרשמיים מגלה את הצד האנושי והייחודי הקיים אצל כל אחד ואחד מהם.

ז'מייבסקי החל את דרכו האמנותית בראשית שנות התשעים של המאה העשרים במחלקה לפיסול באקדמיה לאמנות בוורשה. בהדרגה זנח את פרקטיקת הפיסול, אולם הגוף העירום המשיך להעסיקו, והוא מופיע ברבות מעבודות הווידיאו והצילום שלו. ז'מיינסקי אינו מחפש אחר הגוף האידילי, אלא אחר האנושי, הרגיל או החריג: "חשובה יותר מן העירום עצמו היא האמת הנשקפת מבעדו – על האדם ועל ההיסטוריה הפרטית החקוקה בגופו. […] מהר מאוד אתה שוכח שהאנשים האלו עירומים. עירום מפסיק להיות משהו מוזר, ונעשה טבעי, רגיל ומקובל".

ארטור ז'מייבסקי (1966) נולד בוורשה, פולין. חי ועובד בפולין.

באדיבות גלריה פיטר קילכמן, ציריך

פחות קריאה...