הסרט שלפנינו הוא גרסה מקוצרת שיצר האמן לעבודתו מחסה (Asylum), שהוצגה לראשונה ב-2002 כמיצב קולנועי בן תשעה מסכים בהאמבורגר באנהוף בברלין. לשם הסרט מספר משמעויות – מקלט אישי או מדיני, מחסה, מפלט, וגם בית חולים לפגועי נפש – וכולן מקבלות בו ביטוי. הוא בוחן נושא אקטואלי במיוחד בימים אלה, בארץ ובעולם: ההתקה התרבותית של אנשים שעקרו ממולדתם ומנסים להיטמע במקום זר להם. אך יותר משהוא עוסק בדמויות עצמן, הוא מציג בפנינו את האופן הסטריאוטיפי שבו אנחנו רואים אותן, שכן כל אחת מקבוצות האנשים המתוארות מאופיינת באמצעות סטריאוטיפים הקשורים למקורה האתני ולעיסוקה המקצועי, ללא התייחסות אישית לדמויות.
בסרט משתתפים 120 אנשים – בהם סינים, וייטנאמים, טורקים, אלבנים מקוסובו, צוענים ואפגנים – שרוזפלדט פגש באתרים של מבקשי מקלט פוליטי, ברחובות, בפאבים, במועדונים ובמוסדות סוציאליים. כולם נראים כנידונים לגורל סיזיפי של ביצוע עבודות מוזרות וחסרות פשר: גברים מנסים לסדר עיתונים בערימות בזמן שטורבינות משיבות רוח חזקה המעיפה אותם לכל עבר; נשים מנקות גן קקטוסים באמצעות שואב אבק; טבחים אסיאתים יושבים בתוך כלוב ענק וקורעים לגזרים אריזות קלקר של מזון מהיר. בגרסה המקוצרת נשזרו זו בזו הסצינות של הקבוצות המובחנות, שבמקור הוקרנו על מסכים נפרדים. בסיום הסרט שרות כולן יחדיו, כמקהלה מאוחדת המשמיעה זעקה ללא מילים.

פחות קריאה...