נוכחותם של חתולים בעבודה מחזקת את האסוציאציה של הנוף העירוני הרווי בחתולי רחוב של תל אביב. פרנק נמשכת לגישה האמביוולנטית של חתולים, לאדישותם המוסרית, לאופיים הטריטוריאלי ולנטייתם לקולונאליזם אגבי. אלמנט פיסולי משמעותי במיצב הוא כדורי כושר בעלי אפים קומיים ארוכים. מגיפת הקורונה הטעינה אותם ברובד נוסף של משמעות: דומה שהם מתייחסים למצב של פעילות כושר קהילתית בבית, רגע אבסורדי של מגויסות המונית בניצוחה של מנחת כושר טלוויזיונית איקונית.

הגריד השחור-לבן, המשמש כתבנית מאחדת חשובה הן בסרט והן בהצבה, מזוהה כאמצעי חזותי אוניברסלי לארגון מרחבי. כאמצעי חזותי הוא גם נושא עמו אסוציאציות תולדות-אמנותיות ואידיאולוגיות, ואלה משמעותיות ביותר לפענוח האופי הפוליטי של הסביבה המרחבית בסרט. השימוש של פרנק בגריד מבקש לסבך משמעויות ולבלבל. חוסר ההיגיון בניסיון לבצע מיפוי נתונים על מושג אתי מופשט כמו "שלום" הוא אקט של ציניות אמנותית שמהדהד הקשרים תרבותיים ואף פילוסופיים רחבים יותר, המאופיינים בדיסאוריינטציה, פרגמנטציה וקריסה.

העבודה החדשה של פרנק מציעה מטפורה משועשעת לציניות פוליטית ולכישלון ההיסטורי של הפוליטיקה הישראלית, באמצעות סביבה שאופפת את הצופה וכוללת צורות הרוסות ומקוטעות, שיעורי כושר ביתיים בהנחיה טלוויזיונית קהילתית ואדישות אתית. אבל העבודה מביעה גם תקווה, באמצעות הצבעה על מציאות פוליטית פוטנציאלית בתוך הנראות המשתנה תדיר של ההווה.

פחות קריאה...