ברישומיו של מאיר פרנקו חיוורון הפנים והזרועות מאזכר את הסימן המאפיין במובהק ילדים ומבוגרים בני המעמד הבורגני בלוונט (שטוף השמש), אלה שנהנים מרוך אמהי ומסתופפים בבית המשפחה. הוא מבטא קונגלומרט של תכונות: מעמד, השכלה, טיפוח, עידון, צנעה, נבדלות, נימוס, חביון, מתק חושני, ביישנות, חשש וסגירות. אלא שברישומים הלובן המלא הזה אינו צבע אלא העדר או שקיפות לרקע, מה שמסגיר את הערטילאיות והאנאכרוניזם של התורכיות. כי הרקע המופשט (שמקנה בשר לדמויות) הוא ספק קיר של דירה בתל אביב העכשווית (שבה צולמו), ספק סתם גליון נייר. פרטי הלבוש (טי שירט, שעון יד) משמשים כסימני עדכון, אך רק באופן מצומצם. ההווה אינו פולש, מכיוון שזכר הילדות התורכית מגדיר ממרחק באופן מושגי את הדמויות. תצלומי המשפחה המסורתיים הישנים (בשחור לבן) קובעים כדגם את הקומפוזיציה הרגשית.

מתוך טקסט של אהרון שבתאי המלווה את התערוכה.

מאיר פרנקו 2002-1954. נולד בתורכיה.

פחות קריאה...