בבסיס העבודה על הפרויקט המוצג כאן עומד צירוף מקרים טרגי. באפריל 2010 התאבדו שני בחורים צעירים בשם חליל בהפרש של יומיים זה מזה: חליל אלוהב וחליל גבעתי־רפ. התוודעותם של זוג האמנים לאירועים קשים אלו הובילה אותם למסע התחקות יצירתי ומחקרי בעקבות השורש ח־ל־ל, שממנו נגזר השם חליל – שקיבל על רקע זה תוקף מצמרר.
שמות הם סימנים טעונים, שלא רק נושאים משמעויות הקשורות למעגלים חברתיים, משפחתיים ותרבותיים שונים, אלא אף עשויים להשפיע על יחס הסביבה לבעל השם, כמו גם על יחסו שלו לעצמו ולסביבתו. כך, שם מבקש לעיתים להנציח קרוב שנפטר או אדם נערץ ולבטא קרבה או שייכות אליו, והוא עשוי לתפקד כהצהרה ערכית, אמונית או פוליטית, או כביטוי רגשי של השתוקקות, נחמה, תקווה או האדרה גלויה או סמויה (של ההורה ו/או הילוד). תפיסת שמו של אדם כמושג יצירתי וסימבולי – המייצג מציאות פסיכולוגית ובו בזמן נותן ביטוי לרעיונות ולחוויות הקשורים לראיית העולם שלנו – תומכת במתיחת אנלוגיה בין מתן שם ויצירת אמנות. בשני המקרים מתקיים אקט של בחירה והטבעה של מצב תודעתי או רגשי מסוים באמצעות ייצוג, המופקע מזרימת החיים הטבעית. בלבין וקמל נמשכו לעיסוק בפער בין האקראי למיסטי, שטומן בחובו המרחב הלשוני והתרבותי. פער זה בא לידי ביטוי בתערוכה בדימויים של דמויות – שממוקמות באתרים מסתוריים ועלומים – הנושפות בעצמות יבשות, שהופכות אגב כך למעין חלילים. העבודה מחזירה את החליל למרחב ארכאי־טקסי רק על מנת לפרק את סוד כוחו המאגי של הכלי ושל שמו, ולהפיח בו חיים בכוח הרוח (זו שנושפים בו, שהיא גם רוח היצירה).

מרב קמל וחליל בלבין, מתוך סדרת הרישומים "שם עצם", 2018
דיו וצבעי שמן על נייר, 120X83 ס"מ

פחות קריאה...