במקביל לציור החל קופרמן, בתקופת הקורונה, לעבוד בחימר. הוא יצר אסופת פסלים המכונה בפיו "עצים". פסלים אלה פועלים – כל אחד כשלעצמו וכקבוצה – במתח שבין פוזיטיב לנגטיב, בין דו-ממד לתלת-ממד, ובין הצורה המופשטת לדימוי הקונקרטי המשתמע מהם. כך אפשר לזהות בתוכם ספק ראשים אנושיים, ספק מסיכות פנים גרוטסקיות, אברי גוף מקוטעים, מושכים ומאיימים, ספק צמחים מפלצתיים, ספק ראשי חיות שעברו מוטציות שונות ומשונות ועולים כרוחות רפאים מ"יער" העצים הקרמי. כל אלה מעלים על הדעת חוויה פסיכדלית, כגון זו המתוארת בשיר See Emily Play של הפינק פלויד.

ממול לקבוצת פסלי החימר מוצג בתערוכה מיצב-קיר פיסולי גדול העשוי כולו מחומר סינטטי שקוף בגוונים של אפור. הצורות נגזרו מהיטל הצללים הנגטיבי של הפסלים, עובדו מחדש במחשב, והורכבו ממשטחים צולבים המשתברים אלו באלו ומורכבים כמערך פיסולי חדש. המיצב חותר תחת היחס הפיזיקלי המובנה בין האובייקט הממשי לצילו, ומציג הצעה מסדר אחר לנוכחות החומרית בחלל ולהיעדרה – ליחסי אור ואפלה, מציאות ואשליה. כך פועל הצל כאנטי-חומר שבאפשרותו להטיל צל חדש, פרדוקסלי, משלו. הפסל השקוף מסתמן כהד חולף של המקור החומרי, ומערער על ממשותו לטובת מקסם ההזיה הקלידוסקופי. נגזרות הפלסטיק השקופות מזמינות את הצופים לשקוע בהתבוננות בגילוי הצורני, העשוי – לאחר האחיזה בדימויים המוכרים – לחזור ולהתמוסס כהרף עין בסימנים שקופים הצפים בחלל, כאופציה אלטרנטיבית לתפישת הממשות.

דימוי: פרט מתוך ראובן קופרמן, צב גולש וכלב מיילל (בעקבות יוֹשִיטוֹשִי צוּקיאוֹקָה), 2021, עפרונות צבעוניים על נייר, 100/70 ס"מ
צילומי הצבה: דניאל חנוך

פחות קריאה...