בציור שכונת המעיין, 2008, נראית הסמטה המובילה לכיכר בשכונה העתיקה של הכפר. המישור הקדמי מטושטש מעט והעין מתעכבת על פרטים המשורטטים בדיוק מירבי, כגון נורות, צינורות וחוטי חשמל. ללא כותרת, 2008, מציג בית פרטי בן כמה קומות. קומה אחת עם טיח ודלתות ושלוש קומות בשלבי בנייה שונים עם מרפסות בטון ובלוקים חשופים. קומה לכל בן משפחה שמתחַתֵן, בנייה לגובה מכיוון שאין יותר אדמה פנויה בכפר לבנייה צמודת קרקע. המרפסות ריקות, פתחי החלונות והדלתות כהים, שחורים, והמבנה עצמו ריק אף הוא לחלוטין מנוכחותם של תושבי הכפר. ההעדרות האנושית משרה מלנכוליה על המרחב הציבורי ותחושה של מצב-חירום נוכחת באוויר.

מצב-החירום נוכח בבירור בעבודה ילדות, 2008, שבה נראה בית משפחת ארוסתו של האמן, לאחר שקטיושה נחתה עליו במלחמת לבנון השנייה. ב-14.7.06, נפלה קטיושה במג'דל כרום. מוקד מד"א דיווח על שמונה נפגעי גוף ועל ארבעים אנשים נוספים שלקו בחרדה. אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ פינו את הנפגעים לבתי-החולים בנהריה ובצפת. מכל הדרמה הזאת, מתאר זהראוי רק את המבנה הריק מאדם זמן-מה לאחר הפגיעה ישירה. הבניין הנפגע לא התמוטט, וזהראוי מצייר את מעטפת הבית שקרסה, את הבור הפעור בקיר, את העשן השחור, את התריסים החרוכים והשרופים. מבנה זה אמור היה להגן על המשפחה בהעדר מקלטים ציבוריים בכפר. במצב-חירום, אין לאן ללכת.

הבתים הריקים מעידים על מצב-חירום שהפך למצב של קבע. המלחמה, בעבר ובהווה, אינה דרמה הנוצרת יש מאין. היא רק מחצינה את האלימות התת-קרקעית המתמדת שבבסיס חיי היום-יום ובבסיס מראית-העין של הנורמליות.

ראני זהראוי, יליד מג'דל כרום, 1982. חי ועובד במג'דל כרום.

פחות קריאה...