בתערוכה מוצגים מסמכים מארכיון משרד "רכטר אדריכלים" המתעדים בניינים שתכליתם הצגת אמנות: מוזיאונים, ביתנים וגלריות לתערוכות קבועות או מתחלפות. התערוכה מוצגת באגף התערוכות המקורי של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בחירה הקוראת להתבוננות השוואתית בין הערכים והרעיונות האדריכליים – המנוסחים במסמכים באמצעות שרטוט, רישום או טקסט – ובין התממשותם בחלל המוזיאלי הפיזי.

סקיצה רעיונית של ביתן פלשתינה מ-1931, שרשם זאב רכטר, מוצגת מול תצלום עכשווי של מוזיאון הרצליה, שצילם אלי סינגלובסקי. כך מומחש הקשר ואת הפער בין המדומיין לממשי, ונפרשים שני הקצוות הכרונולוגיים והרעיוניים של עבודתם של אדריכלי משפחת רכטר – מהפנטזיה הבינלאומית בשנות השלושים ועד ההגשמה המקומית, החומרית והקונקרטית, בבטון חשוף בשנות השבעים. בתווך, בין שני הדימויים, ממוקמות עבודות אחרות שעלו בחיפוש בארכיון: הצעות לתכנון מוזיאונים וחללי תצוגה (במסגרת תחרויות אדריכלות בשנות השישים של המאה הקודמת) וארבעה בניינים שנבנו בפועל.

ארבעה ערכים, הנגזרים מלמידת המסמכים ומקריאת חללי הפנים הבנויים, מעמידים תשתית להתבוננות השוואתית בין הפרויקטים המיוצגים וחלל התערוכה, ומלמדים על ייחודיותה של האדריכלות ה"רכטרית". הראשון, שימוש באור טבעי להארת החלל והאמנות המוצגת, באמצעות פתחי אור עליונים. השני, הנכחת המערכת ההנדסית במרחב. השלישי, פרופורציות – קנה המידה האנושי. הרביעי, קשר בין חללי הפנים לבין "החוץ הפנימי", התורם לתחושת התמצאות והכוונה.

זיהוי הערכים הללו בחללי התצוגה השונים מסייע לקרוא את הכוונה הטמונה באלמנטים לכאורה "חסרי משמעות", כגון עמוד, חלון וקיר. משמעותם מתבטאת בתחושה הסובייקטיבית של האדם בחלל, ובערך המוסף של הבניין המיועד להצגת אמנות כמרחב מורכב, המשרת את הצופה והאמנות כמשתמשים שווי ערך.

פחות קריאה...