City's Water , וידיאו, 80 שנ', 2004

בעבודת הווידיאו מתועדת רחיצת גופות בחדר מתים. הנוהל, הנהוג בחדר מתים לאחר נתיחת הגופות, מעלה על הדעת טקסים דתיים דומים המקובלים בתרבויות שונות, והופך לטקס חילוני. הגופה הנשטפת, הנראית בסרט הווידיאו, היא דמות אנונימית. דבר אינו ידוע לנו על אודותיה לבד מכך שהגיעה לחדר הנתיחה שלאחר המוות. הסרט מצולם בפורמט צר, בזווית ראייה המייצרת הקבלה בין גובה הצופה לגובה הגופה, ומעמתת אותו עם העובדות הקרות של הגוף המת, במעין ממנטו מורי עכשווי. הקומפוזיציה הצרה מזכירה את תיאורי גופת ישו המת בקברו אצל אמני הרנסאנס, כמו הולביין (Holbein) ומנטאניה (Mantegna). הקשר זה מאציל על גופת המת האנונימי הילה של קדושה, ובמקביל מחדד את הפער שבין קדושת המוות בדת לבין המציאות של חדרי הנתיחות המשפטיות.

Car Wash, וידיאו, 4.5 דק'ף 2003

בסרט Car Wash ('רחיצת מכוניות') מתועדת פעולה דומה לזו המצולמת ב-City's Water, אלא שהפעם האובייקט הנרחץ אינו גופה, אלא מכוניות ברחובות מכסיקו סיטי. המים, ששימשו לרחיצת המכוניות במיצג שהתקיים בפתיחת התערוכה, הם מים ממוחזרים שנותרו מרחיצת הגופות בחדר המתים. כמו ברבות מהעבודות של מרגוליס, המוות מתגנב אל תוך החיים היומיומיים דווקא דרך אובייקטים הבנאליים, כשנדמה לצופה שהוא מתבונן בדבר תמים ורק עם תוספת האינפורמציה מתעורר הלם המפגש הלא צפוי עם המוות. עיסוקה של מרגוליס בהתמזגות המוות בחיים כחלק מן המציאות היומיומית צומח על רקע עיסוק עשיר בנושא זה בתרבות המכסיקנית, וזוכה לתפנית חילונית, המעוררת שאלות על טומאה ועל טרנספורמציה של חומר הסופג מהות חדשה ומשתנה.

תרזה מרגוליס (1963) נולדה במכסיקו. חיה ופועלת במכסיקו סיטי.

באדיבות גלריה פיטר קילכמן, ציריך

פחות קריאה...