תרזה מרגוליס

תרזה מרגוליס | טקסים ופולחנים

אוצרת: דליה לוין
23 ביוני, 2007 - 15 בספט', 2007

127 Bodies, מיצב, 2007

החוט הסתמי למראה, המתוח בין שני קירות החלל, מורכב מ-127 פיסות חוטים שנותרו לאחר תפירת גופות בסיום נתיחות לאחר המוות, שאותן אספה תרזה מרגוליס בחדר מתים במכסיקו סיטי. החוטים, שספגו בתהליך התפירה את נוזלי הגוף, נטענים במשמעות החורגת מזו הנראית לעין, והופכים למעין שרידי קדושים. אלא שבעוד שסיפור חייהם ומותם של הקדושים ששרידיהם ממלאים את כנסיות העולם הקתולי ידוע לנו, הרי חוטים אלו הם בבחינת שרידים חילוניים שנותרו לאחר ניתוח גוויות חסרות שם. כל הידוע לנו אודות המתים האנונימיים הוא שסיימו את חייהם בנסיבות אלימות ומצאו את דרכם לחדר הנתיחות המשפטיות.
מרגוליס עוסקת במוות באופן שאינו מטאפורי, אך גם אינו מימטי. המבנה הפורמליסטי-מינימליסטי של העבודה מאפשר את נוכחותם החמקמקה של המתים – כל חוט נקשר בדמות האנונימית שדרכה עבר, ומעניק לה מקום במציאות. החוטים דומים, אך מובחנים ושונים אחד ממשנהו. שותפות הגורל קושרת אותם זה בזה ליצירת גבול או מחסום, המעמת את הצופה עם המוות.
תרזה מרגוליס עובדת בחומרים שהיא אוספת בחדרי נתיחות משפטיות, לשם מגיעים מתים ששמותיהם לא ידועים, ואשר נסיבות מותם לא טבעיות. החומרים הבנאליים-לכאורה, כמו מים, חוטים ולבני בנייה, עוברים טרנספורמציה כתוצאה מהשימוש בהם בחדר הפתולוג בטקסי המוות החילוניים. דווקא באמצעות המראה הנורמלי, הבלתי מאיים של החומרים, מתאפשרת הנכחתו של המוות במציאות היומיום.
תרזה מרגוליס

להמשך קריאה...
Facebook
Twitter
Pinterest
Instagram
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial