במובן זה, יצירתו של אוגו רונדינונה מביאה לידי מימוש גישות פילוסופיות מסוימות בנות-זמננו, כמו גם 'תחושה' עכשווית ביחס לעולם שבו האמת נתפשת, בראש ובראשונה, כתיאור של אחת ויחידה מבין אינספור אמיתות אפשריות; עולם שבו את מקומה של זהות יציבה ומעוגנת תופסים יחסים ארעיים – תמיד בני-חידוש ולאחרונה ברי-מימוש – בין מרכיבים מעורפלים, מרובים ומורכבים יותר ויותר של מציאות החיים המודרניים בעולם. בתיאור יחסים אלו, עמדת האינדיבידואל, או ניסוחו של רעיון היסטורי, אינם ניתנים עוד להגדרה נחרצת, אלא מצויים בזרימה מתמדת; מורגשת תנודה בין אמיתות, בין תביעות, בין מציאויות: הקבלה חובקת-כול וסימולטניות תמידית של עמדות, של תופעות, של התייחסויות ושל מציאויות מרובות. כל ההיררכיות, הבטחונות ומערכות הסדר בוטלו. את רכיבי המציאות ניתן, או לא ניתן, לתפוש בתפקידיהם היחסיים, וניתן לשייכם אך ורק להקשרים המתאימים להם. הם מהווים רכיבים במארג של אפשרויות סמנטיות אינסופיות.

רשימות בפורמט טקסטואלי או כתיעוד וידיאו; תסכיתי רדיו; דימויים מעגליים היפנוטיים הממלאים את החלל בתנועה; דימויים רצועתיים היוצרים אשליה של תנועה בזמן; נופים מונומנטליים המותווים בדיות על נייר, או כציורי קיר; אותם פנים חוזרים ונשנים, מוצמדים בשתילה ממוחשבת לסגנונות, לאופנות ולגופים שונים של צילום אופנה; דמויות ליצניות; כפילי האמן בפסלים פיגורטיביים; קונסטרוקציות עץ בתוך אדריכלות קיימת; מוטיבים של חלון; הקלטות בזמן אמת של אינטראקציות חברתיות יומיומיות המוצגות כווידיאו-קליפים; שלטי פרסומת בוהקים בשלל צבעי ניאון; סלעים אמיתיים לצד סלעים מוגדלים, יצוקים בפוליאסטר; לופים (loops) מוסיקליים; רמקולים; ציוני תאריכים; ניגודי שחור-לבן; קטעי טקסט ארוכים המשמשים כשמות עבודות ומקטעי טקסט המשולבים בעבודות עצמן.

אוגו רונדינונה יוצר סביבות בעלות אווירה טעונה המושכות אותנו אל תוך עולם "משחקי המילים" שלו ומעודדות מגוון התייחסויות אפשריות למערכות מוכרות ולמערכים סמנטיים במציאות החברתית שלנו: אמנות, אופנה, תיאטרון, ספרות, מוסיקה, אהבה, מלנכוליה, שכרון חושים, מטאפורות של כמיהה, הנוגעות לעולם, או שמא לישות בת-זיהוי: טבע, מיניות, יחסים, אושר…
וכך, עולמו סובב תמיד סביב אותם מרכיבים, אותם הוא טורף שוב ושוב ליצירת 'ביטויים' חדשים, המולידים מן הסתם משמעויות חדשות: הוא טווה מארג של התייחסויות, של זיקות ושל מציאויות אינסופיות, וכך לא זו בלבד שהוא מאפשר לצופה לחוות משמעויות המוסטות ומועתקות לתצורות המתחדשות לבלי הרף, אלא אף מנסח מחדש, באופן מתמיד, את משמעות המדיום האמנותי, וכך מאפשר קריאות חדשות באזורי הפריפריה של קטיגוריות ותיאורי המדיה השונים: מה הם צילום, טקסט, מוסיקה? מה הם פסל, מיצב, ציור, רישום?

מתוך טקסט מאת ביאטריקס רף

פחות קריאה...