העבודה זיכרון דברים עוסקת בנזילותו של הזיכרון ובתעתועיו. איתמר ענבר מנסה לאחזר רגעים מהזיכרון הקולקטיבי ומההיסטוריה הפרטית שלו, ולשם כך מסתמך על אלבומים משפחתיים, עיתונים ומאגרי תצלומים נגישים ברשת.
על קירות החלל מוקרנים הזיכרונות המצוירים ומותירים כמו עקבות אוטוביוגרפיים חמקמקים ולא רציפים. התעמקות בשברי הזכוכיות מגלה שתחילתו של זיכרון אחד מתערבבת בסופו של אחר ושילובם יוצר סיפור חדש שאולי מעולם לא התרחש. ריבוי הזיכרונות ותנועתם מציף את המנסה לפענחם ומעלה את השאלה מה באמת היה ומהי משמעותם של הזיכרונות ההולכים ומתערפלים עם הזמן.
הזכוכית הפריכה, הפוצעת, הסדוקה, משרתת כמצע מטפורי לרישומי הזיכרונות שהיא נושאת עליה. טכניקת הרישום על גבי הזכוכיות מאזכרת טכניקת קומיקס וגרפיטי של תכנים תלושים, שצוירו כמו בחטף בצבעי אקריליק וטוש. השימוש ברסיסי זכוכית טוען את העבודה במתח שבין שברירי לפוצע.
על רצפת החלל נותרים שברים רבים כמו זיכרונות עמומים המבקשים לעלות או להידחק אל התת־מודע. בראייה רחבה יותר, העבודה אולי מעלה תהייה על איכות הזיכרון האנושי ומגבלותיו, אותו זיכרון סובייקטיבי האחראי בין היתר להבנות את ההיסטוריה הקולקטיבית של כולנו.
פחות קריאה...
