העבודה מציגה מיני־סצנות הנוצקות בחומר: דמויות נעות במסלולים מעגליים, מתנדנדות בין חיים ומוות; נשים נישאות על כפיים, כשמסביבן מתגודדת העדה; מסך תאטרון מורם וחושף ריקוד שפוף של רקדניות לבושות בלויים.

נוכחותו של החומר הלבן המגוון בצבעים פסטליים מודגשת ומחזקת את הג'סטות האנושיות של הדמויות, ואלו כמו מותכות ונמסות זו לתוך זו – מהריסותיה של האחת נוצרת דמות חדשה, מחיבוקן של שתיים צומחת אחרת. הדמויות מחליפות פנים וצורות בזרימה מתמדת המאזכרת את מחזוריות היקום. באמצעות הדמויות המעין מופשטות, פעורות העיניים, מבוטאים התחלה וסוף קיומיים, רגשות כמו שמחה, עצב, כאב וחמלה. דרמת החיים פרושה בחומר.

פחות קריאה...