הסדרה נסיכות ודרקונים היא סדרת ציורי שמן שצוירו, לא ללא כוונה, על לוח עץ, חומר שהיה עד סוף המאה ה-15 המצע המקובל לציורי שמן. באחד הציורים בסדרה לוקחת גלנור את ציורו הנודע של פאולו אוצ'לו סנט ג'ורג' והדרקון (בערך 1460, הגלריה הלאומית, לונדון) ומלהקת את עצמה לתפקיד הנסיכה בציור, תוך שהיא עוקרת ממנו את דמותו של סנט ג'ורג'. היא אינה זקוקה לאביר בשריון נוצץ שייחלץ להצילה; היא יכולה לאלף את הדרקון שהפך למעין חיית מחמד (אם כי חיית מחמד עצבנית משהו…), שאותה היא מובילה ברצועה. הביטחון העצמי והשליטה שלה במצב מודגשים על ידי התנוחה שבה היא מביימת את עצמה. בעוד הנסיכה המקורית של אוצ'לו מוצגת בפרופיל, חסרת אונים בעליל, ומביטה לעבר המושיע שלה, גלנור עומדת בפרופיל של שלושה רבעים, אולי מכוונת עיניה אל הצופה, אולי משגרת מבט נוזף אל חיית המחמד הלא-שגרתית שבחרה לעצמה.

בסדרה מחזור החיים של מריה מלהקת האמנית את עצמה לתפקיד מריה, אֵם ישו. בהיותה דמות נשית איקונית בתולדות האמנות, הבחירה במריה אינה מפתיעה. גם בסדרה זו יוצרת גלנור עולם הנשלט אך ורק בידי נשים, וכשדמויות אחרות מלבד מריה מגיחות בו, אלה הן חברותיה של האמנית. בעולם הנשי הזה אין מקום אפילו לא ליוסף, בעלה של מריה, שכמו סנט ג'ורג 'המסכן, נהדף – אולי לראשונה בתולדות האמנות – אל מחוץ לסצינת הבריחה למצרים המסופרת בברית החדשה.

ואולי מעבר לעיסוק בנושא המגדר מתגלמת בעבודות הגשמת משאלה. מי לא חלמ/ה להיות נסיכ/ה, מי לא שאפ/ה לזכות בתהילה שמקנה הניצחון על דרקון אימתני (או כל מעשה גבורה אחר), ולקבל את חותם ה"מכובדות", החותם שהוטבעו בו דמויות הנחשבות עדיין לסמלים בתרבות המערב?

פחות קריאה...