נימוקי השופטים:

ביאנקה אשל גרשוני היא אמנית ייחודית בשדה האמנות בישראל. כבר מראשית דרכה, בשנות השמונים, כאשר פרצה לתודעה עם מיצבים ופסלים מרובי פרטים, ניכר היה מעבודותיה שהיא חותרת תחת קטגוריות מובחנות וכללים נוקשים. לאחר שלמדה בבית ספר לאמנות ובדגש על הציור המופשט, בחרה לפעול בשדה הצורפות, אף על פי שלא עברה הכשרה פורמלית לכך, בחירה שהעידה כבר אז על שבירת מוסכמות האופיינית לה, ועל תהליך יצירתי הפתוח לגירויים ולרעיונות. בשנות השבעים הייתה אשל גרשוני מחלוצות החידושים והתמורות בעיצוב התכשיט המסורתי: התכשיט הפך בידיה לקישוט גוף מורכב, ובהמשך – לחפץ פיסולי זעיר. הישגים בזירה הבין-לאומית ורכישות של מוזיאונים לצורפות מעידים על המשקל המשמעותי של חידושיה בתחום התכשיט העכשווי.

ביאנקה אשל גרשוני לא היססה לחבר בין "גבוה" ל"נמוך" באופן שהיה כמעט חילול קודש באותן השנים: שילובים בין זהב ופלסטיק, בין עיצוב מחומרים יקרים לצד פריטים זולים והמוניים שנרכשו בשוק, כגון בובות, נוצות וקישוטים אחרים. הרחבת היצירות לכדי פסלים ומיצבים סימנה את טשטוש הגבולות המשמעותי ביותר שיצרה כאן: בין התכשיט, המוגדר כשייך לאוּמנות ולמלאכת המחשבת, לבין הפיסול והאמנות היפה. בגישתה זו, וכן בסגנונה ובעולם התכנים שהציגה, סימנה ביאנקה אשל גרשוני מהלכים שהחלו להתגבש אז בעולם האמנות בישראל ומחוצה לו: את העניין באמנות נשים ובמלאכת-יד כאחד ממאפייני היצירה הנשית, את הפתיחות לאמנות בעלת היבטים ביוגרפיים, את החזרה לנרטיביות, לחומריות, לרגש, וכמובן, את עירוב התחומים וחציית הגבולות המאפיינים מגמות פוסט-מודרניות. זה היה הרקע לתערוכת היחיד שלה במוזיאון תל-אביב בשנת 1985, התערוכה שהעלתה אותה לקדמת הבמה.

עם זאת, נותרה אשל גרשוני במידה רבה אמנית "אאוט-סיידרית". שורה של תערוכות היסטוריות שהעלו לדיון את נושא המגדר והגוף פסחו עליה, אף על פי שהייתה לה השפעה רבה על דור האמניות שהחלו לפעול בשנות התשעים.

בעשור האחרון הופנתה תשומת הלב להיבטים של עמלנות ומלאכה בעבודת האמנות, לקישוט, לגבולות הקיטש, ולעולם רגשי גואה, ואלה היו לנחלתם של רבים בקרב הדור הצעיר של אמנים ואמניות. אין ספק שאשל גרשוני פרצה את הדרך ואפשרה את התקבלותן של המגמות הללו אל האמנות הישראלית, שעד אז סגדה לאוניברסלי, דחתה את הפרסונלי, והעדיפה חומרים דלים וטקסטים אינטלקטואליים על פני צבעוניות עשירה וחשיפה רגשית.

כמי שאינה הולכת בתלם, עבודתה של ביאנקה אשל גרשוני גם אינה נענית בקלות לתיאוריות פמיניסטיות שחדרו לשיח האמנות הישראלי מאז שנות התשעים. עם זאת, רפרטואר הדימויים שלה, ובכלל זה העיסוק במיניות הנשית, הם מן הביטויים הגלויים הראשונים לנושאים אלה באמנות בישראל.

כהכרה ובהוקרה על כל אלה, החליטה ועדת השיפוט להעניק לה את הפרס על מפעל חיים לשנת 2009.

פחות קריאה...