העניין של שניידר בהכפלות קיבל ביטוי מפורש עוד יותר בעבודות שעשה מחוץ לבית במונשנגלדבאך-ריידט, כגון "משפחת שניידר" (2004). בעבודה זו הוא בחר שני בתים צמודים בעלי חזית זהה, ריהט אותם באופן זהה ואכלס כל אחד מהם באחת משתי תאומות זהות, שפעלו על פי תסריט שהכתיב להן לעשות את אותם הדברים בו בזמן. הבית נראה למעשה בבואה של עצמו, והצופים ידעו שכל מה שהם רואים מופיע באופן זהה פעם נוספת מחוץ לשדה הראייה שלהם. העבודה של שניידר המשיכה בממשק ההכפלה, הכולל יצירה של פער פנימי וחוסר נגישות, גם בעבודה "קובייה", שניהלה יחסים של הפשטה והכפלה עם הכעבה של מכה.

העבודה המוצגת בתערוכה "cryo-tank phoenix 2" קשורה לפרקטיקת החזרה ששניידר מפעיל בעבודותיו. עבודה זו – מקרר עגול ואטום מטיטניום – הוצגה לראשונה בתוך כנסיות בנפולי ובקלן, והיא מתחברת לשיח של שימור בטמפרטורה נמוכה, כלומר לפרקטיקות הלוקחות בחשבון אפשרות של תחייה עתידית, של חזרה לחיים, מתוך כוונה לערבל מחדש את הידע המוקדם שלנו לגבי החיים והמוות של הגוף הביולוגי ולגבי הגבול העובר ביניהם.

פחות קריאה...