גישתו של ססנל לציור היא בלתי צפויה, ושיטות העבודה שלו נעות מצמצום גרפי וסגנון איורי דו-ממדי מכוון ועד לתנועות יד כביכול אוטונומיות עם מכחול וצבע. ואולם למרות העיבוד המלוטש של שדות הצבע האחידים לכאורה ולמרות הווירטואוזיות הציורית או ההתפרצויות האקראיות, גישתו לציור אינה בשום פנים "מחושבת". להיפך, בציור שלו תמיד קיים משהו שאפשר אולי לתארו כתגלית מוצלחת, שלפעמים נראית (במתכוון) כגובלת במזל, במקרי ובשרירותי. הציור של ססנל עשוי להסתפק באובייקטיביות מפוכחת של רישום בקו שחור, ובאותה הקלות עשוי גם להלביש את עצמו במחלצות של ריאליזם צילומי; הוא עשוי ללבוש צורה של רומנטיציזם חובבני או לאמץ מעין סוריאליזם יבש; הוא עשוי לשלב בתוכו שגיאה רשלנית או אפילו לעורר אותה; הוא עשוי ללבוש חיים אורנמטליים משל עצמו כדי להחליף את כל מה שמוכר מדי; הוא עשוי להחליט להרוס את עצמו דווקא כדרך להשגת מטרותיו.

[…] אין לבלבל בין גישתו לציור, שבמסגרתה הוא מקפיד על הפרט היחיד, על הרגע המסוים, ובין ההתענגות התמימה על זרם הדימויים המהיר, התענגות המודעת לקצב הדימויים ונובעת מהם. להיפך, הדימוי האחד, לאחר שהוצא מן ההקשר הוויזואלי שלו, מקבל סוג מיוחד של אחיזה, אפילו מוצקות. הדימוי חוזר ושואל כביכול מה הוא בדיוק הדבר שמעניק משמעות לאובייקט הזה, לרגע הזה. גורם אחד הוא העבר, או ליתר דיוק – תפיסת העבר. לא מדובר כאן רק במושג החיים שלאחר המוות של המודרניזם, הממשיך עדיין לקבוע את תודעתנו, אלא – ונזכור שמדובר באמן פולני – בתחושה שאנו חיים לפי שעה במעין עידן פוסט-מלחמתי, במישרין או בעקיפין, באופן פוליטי או פסיכולוגי, ובתחושה שאיננו יכולים לחמוק ממלחמה, מכיבוש, משואה או מסטליניזם.

ג'וליאן היינן
Exhibition catalogue Wilhelm Sasnal, Kunstsammlung Nordrhein-Westfalen, Düsseldorf, 2009, pages 11-12

פחות קריאה...