פחם הוא חומר המרמז למשהו שהתקיים בעבר, אך איננו עוד. כשמתבוננים בחתיכת פחם, אפשר רק לשער מה הייתה בגלגולה הקודם, אך התשובה האמתית לשאלה תישאר עלומה לנצח. כמו כן שריפת העץ והפיכתו לפחם מעידות אולי על החוויה האישית של האמנית, חוויית המעבר מתרבות אחת לאחרת. מעצם טבעו, המעבר מעץ לפחם הוא בלתי הפיך, ואפשר שטמון כאן רמז להלך רוחה של האמנית. לבסוף, השימוש בחומר שרוף כסמל לעברה מאפשר ליוסף לבנות זיכרון אישי חדש נכון לזמן הווה.

פחות קריאה...