צילום חלל: טל ניסים

עבודתה של סידי משלבת ציור, צילום ועיבוד דיגיטלי לצד עבודה בחומרים תעשייתיים, כגון ויניל ופלקסיגלס. היא מפגישה עמדה מודרניסטית מחמירה עם ביטויים פוסט־מודרניסטיים של סיפוריות ופיגורטיביות, ויוצרת ריזום של פרספקטיבות והתייחסויות טראומתיות ומלאות תשוקה, מחרידות ורבות יופי. עבודתה חותרת להבין את המציאות הכאוטית – עוצמת החיים והייאוש הגלום בהם – לא באמצעות המצאת דימויים "מקוריים", אלא באמצעות בחינת קבילותם ומהימנותם של אלה הקיימים.

העבודות המוצגות במוזיאון פורשות מעין נופים גדולים, מונוכרומיים, אפלים ומאיימים, שרב בהם הנסתר על הנגלה. האם אלה מראות פנים או חוץ, אורגניים או מלאכותיים, נופי לילה או יום? האופי הגיאומטרי החמור של הקומפוזיציה משתבש בקריעה אקראית לכאורה של יריעות הוויניל, בנזילות צבע, בהדבקה קולאז'יסטית של משטחים, ובשימוש בדימויים נרטיביים וסמליים כגון טיפות, דמעות ועיגולים, החוזרים ומופיעים במרחב האפל. דימויים אלו מזכירים גלגלים, מכסים או טורבינות ענקיות, אך גם ירחים מסתוריים, שדיים וואגינות; פתחים מכאניים וארוטיים בעת ובעונה אחת, שבסופו של דבר מתגלגלים למוטיב העין, למבט. בעבודתה של סידי הופכת דממת הגריד לרעש עצור, מטלטל.

פחות קריאה...