בניו יורק על ספסל פגשתי אישה שחורה. הפנים שלה היו מאופרות בנצנצים, היא לבשה כובע יפה של כוכבת קולנוע ובגדים יפים. היא דיברה למישהו מאוד ספציפי שלא היה לידה.
שאלתי אותה למי היא מדברת? היא השיבה לי שהיא מדברת לאנשים שנמצאים ממול, מאחורי המסילה, רק שהם לא יכולים לשמוע אותה ("אבל בקולנוע כולם יוכלו לשמוע"). היא פתחה את התיק והוציאה מתוכו גזרי עיתון ישנים צהובים מקופלים מקומטים. החליקה אותם והראתה לי תמונות של תכשיטים ויהלומים אותם היא הולכת לקנות במייסיס, והוסיפה בהבעת התנצלות: "but in the mean time I'm here".
טליה קינן
***