"[…] כיום, כשהדימויים הנעים שהביאה המהפכה הדיגיטלית נודדים מחללי ההקרנה לחללי התצוגה, אפשר לייצר הגדרה חדשה של הסרט – לא מתוך השדה המצומצם של ההיסטוריה של הקולנוע, אלא מתוך השדה המורחב של ההיסטוריה של האמנות. […] יש שפע של קולנוענים שעובדים כמו אוּמנים, כמו אמנים פלסטיים […]. יש קולנוענים שמצליחים ליצור תוך הסתגלות לתעשייה הקולנועית ואחרים לא; יש יוצרים מהצד האחד ומהצד השני של קו החלוקה הזה, מה שמחייב אותנו לחשוב מחדש על קווי המתאר ועל הגבולות של הז'אנרים הקולנועיים. הקולנוע הנסיוני, או הלא סטנדרטי הוא זניח מבחינה כלכלית, אבל דומיננטי מבחינה אסתטית, וזה קולנוע שכבר אי אפשר לפענח רק על סמך ההיסטוריה של הקולנוע, כי הוא מוצא את המקורות או ההשראה שלו גם בהיסטוריה של המוסיקה, הציור או הפיסול, כלומר בהיסטוריה של האמנות."

— מתוך: אריאל שוייצר, "ראיון עם פיליפ-אלן מישו", מצרפתית: אמוץ גלעדי, סטודיו 159, מרץ-אפריל 2005, עמ' 63-62

פחות קריאה...