דואליות זו שואבת את השראתה מספר שיריו הנודע של שארל בודלר, פרחי הרע, העוסק בשאיפה לחלץ יופי מן הרע. בודלר סבר כי השירה המודרנית צריכה להתייחס להיבטים המלאכותיים והפרדוקסליים של החיים, בניגוד לשירה המסורתית, הנשענת על יופיו השליו של עולם הטבע כאשר היא מתארת רגשות. הוא גרס כי יופי יכול להתפתח מאליו, ללא קשר לטבע, ולעתים אף בעידודו של החטא. על רקע תובנות אלו, פרחיו היפים וה"זדוניים" של שבלייה עוטים חיים משל עצמם, שאינם תלויים בתפקידם המסורתי בטבע. הם משלבים אלמנטים מן העולם המינרלי, מן העולם המכני ומן העולם החייתי. למרבה ההפתעה, הם בעלי רצון משל עצמם, הבא לידי ביטוי כאשר הם מתכופפים בתגובה לעוברים ושבים. בנוטלו את תפקיד הבורא (או המתכנת הגנטי), האדם מתערב בחוקי הטבע, שבעבר הגדירו את גבולות העולם הבוטני, ופורץ את גבולותיו. כתוצאה כך, הפרחים המהונדסים חורגים מתפקידם הסטטי, ובאופן הדדי פולשים גם הם אל תוך גבולות העולם האנושי, בהגיבם על המתרחש בו באופן פעיל.

פחות קריאה...