על אף סגנוּן העבודה, הסרט עוסק פחות ביצירת אירוע ותיעודו, ויותר בתיעוד מסוגנן של התרחשות קיימת, כששיוט המכוניות נע בין ריטואל להתרחשות טבעית. הנהיגה ברכב שטח היא פעולה טעונה בפני עצמה: רכב השטח הוא, קודם כול, מוצר יוקרה נחשק, סמל סטטוס, המצרף את בעליו לקהילה אקסקלוסיבית של מעמד ביניים גבוה. במקביל הפך רכב השטח ברחבי העולם לסמל של כוח דורסני, ביטוי לבזבוז ראוותני כוחני, המתעלם מהנזקים שהוא גורם ומן הסכנות שהוא מציב לסביבה האקולוגית ולסביבה האנושית גם יחד.

בעבודתה של שטראוס המכוניות נעות בדפוסים בלתי פונקציונאליים, כמקיימות ריטואל בעל היגיון נסתר. מזווית צילום של תשעים מעלות הקרקע הופכת למשטח חול חלק, ועליו מתווים הצמיגים את עקבות הנסיעה. יחסי הכוחות, שמקורם בהסתכלות מלמעלה – הן פיזית, מזווית הראייה המוגבהת שיש לנהגים ברכב השטח לעומת נהגים אחרים, והן מעמדית-כלכלית – מתהפכים, כשהצופה מתבונן בתנועת הרכבים ממעוף הציפור. קנה המידה מנתק את המכוניות מהקשר יומיומי, והן הופכות למה שנדמה כמכוניות צעצוע או כחרקים. הן נעות באופן מתואם, אך לא מדויק, כמו תאים המתפצלים תחת עדשת מיקרוסקופ.

מעין שטראוס (1982) נולדה בישראל. חיה ויוצרת בתל אביב.

פחות קריאה...