שם העבודה, Deadpan, שאוב מן הסגנון הקומי המזוהה עם קיטון, וניתן לתרגמו כ"פני פוקר" או כ"פרצוף נטול הבעה". "פני האבן" של קיטון (שזה היה כינויו), הצבועים בלבן, מהדהדים בדמותו של מקווין, שפניו הקפואים אינם מסגירים כל מבע או רגש. בדומה לקיטון, גם מקווין עצמו מופיע בסרט במצבים מסכני חיים, ונוכחותו הפיזית היא המייצרת את המשמעות. בסרטו של קיטון,Steamboat Bill Jr. , הפעלול הוא שיאו של רצף אקשן קומי, העוקב אחר קיטון המתרוצץ בעיר, בעת שהיא קורסת סביבו בעיצומה של סופה משתוללת. כאשר הוא מנסה לעצור בצל בית, הנראה לכאורה איתן, זה קורס על ראשו ומאיים למחוץ אותו בנקודה המהווה רגע שיא קומי, ובד בבד נותנת את האות לחידוש התנועה התזזיתית.

מקווין מנתק את הפעלול מן ההקשר הנרטיבי והקומי שלו לכדי רצף חוזר של קריסות נטולות סיבתיות. מול ההתרוצצות הקדחתנית של קיטון, גופו הקפוא של מקווין ניצב כמעט כפסל מונומנטלי. התנועה היחידה הנראית לעין היא זו של הבית הקורס. שוב ושוב אנו צופים ברגע הקריסה מזוויות קולנועיות קלאסיות המייצרות דרמה ומתח, אך אינן מספקות כל מידע נוסף העשוי לסייע לנו להבין את הסיבה לקריסה, את נסיבות נוכחותו של הגבר בחזית הבית או את שימושו האפשרי של המבנה האניגמטי, המתגלה לאחר קריסת החזית כריק מכל פריט ריהוט.
הקיפאון המצטבר לכדי תחושת מועקה, מתחדד באמצעות העמדת הצופה פנים אל פנים מול מקווין. שוב ושוב הוא נדרך לקראת ההתמוטטות הצפויה, המשוכפלת בחלל התצוגה, חווה עִמו את החוויה הפיזית כמעין טראומה מסויטת, החוזרת על עצמה מבלי יכולת להיחלץ ממנה. בעודו עומד, רגליו נטועות בקרקע ללא תזוזה, ניצל האמן כבדרך נס מעוד התמוטטות הרת-אסון, אך הוא נאלץ להיוותר קפוא על מקומו, שכן כל תזוזה מן הנקודה המדויקת שבה הוא מצוי עלולה להביא למותו. הפעלול הקומי של קיטון הופך אצל מקווין לרגע מורט עצבים שאותו אנו חוֹוים פעם אחר פעם, ומהווה הערה רבת עוצמה על המצב האנושי, העוטה משמעויות ורבדים נוספים על רקע ההקשר של המציאות בישראל.

בהשאלת מרכז ג'ורג' פומפידו לאמנות ולתרבות
בתמיכת הקונסוליה הבריטית

פחות קריאה...