בעיות אלה אינן נוגעות בנו באופן אישי, למרות זאת עצם קיומן מרמז על האפשרות שבמוקדם או במאוחר הן עלולות להופיע על סף דלתנו, בעת שכבר יהיה מאוחר מדי. יתר על כן, רבים מאיתנו נעדרי אמפתיה וחמלה בהיתקלות בצרות של אחרים, אך אין ערובה שהגלגל לא יתהפך, ואנו עצמנו נשווע לתכונות אלה. במובן זה צרות של אחרים הן הצרות שלנו, וכך עלינו להתייחס אליהן.

האמנים המשתתפים בתערוכה ערים לסולידריות הנדרשת בכדי להתמודד עם קונפליקטים שכאלה. הם מביעים את תמיכתם בצרות של אחרים בטכניקות שונות ובסגנונות שיש בהם מידה של ביקורתיות, אירוניה וחמלה. בהקשר זה הפואמה "לא השמעתי את קולי" שכתב הכומר מרטין נימלר היא בבחינת כתובת על הקיר, לקח שראוי לאמץ:

תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים –
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי קומוניסט;

ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים  –
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי סוציאליסט;

ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי  –
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;

ואז הם באו ולקחו את היהודים  –
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי יהודי;

ואז הם באו ולקחו אותי   –
וכבר לא נותר אדם,
לדבר בעדי.  (תרגום: מאיר זוהר)

משתתפים: ניר אדוני, אדר אביעם, גילי אבישר, שוברים שתיקה, אולאף ברונינג, כריס קומבס, אוקיאנוגרפיה פורנזית (צ'רלס הלר ולורנצו פצאני), פראסטו פורוהאר, קנדל גירס, גיא גולדשטיין, אפרת הילדסהיים, IRWIN (דושאן מנדיץ', מיראן מוהאר, אנדריי סאבסקי, רומן אורנייק, בורוט ווגלניק), כריסטיאן ינקובסקי, שחר מרכוס, אהרון עוזרי ורועי עוזרי, ז'אן-גבריאל פריו, פבלו ראסגאדו, סנטיאגו סיירה, פדריקו סולמי, רולנד סטראטמן

פחות קריאה...