אלפי שנים מאוחר יותר, שולבו דמויות של בני אדם ושל בעלי חיים לישות אחת, בדת ובאמנות, ונולדו יצורים דמיוניים, ביניהם האלים ההיברידיים של הפנתיאון המצרי הקדום (3,000 לפנה"ס לערך) והגרסאות האשוריות הרבות בתקופות שלאחר מכן. אלים אלה שימשו בהמשך מקור השראה חזותי למפלצות המיתולוגיה היוונית הקלאסית (דוגמת הקנטאור, הסאטיר והפאון). האדם המכונף, שמקורו במיתולוגיה האשורית, שימש השראה חזותית לשרפים המקראיים, לאל המכונף ארוס (מי שנודע מאוחר יותר בשם קופידון) ולאיקונוגרפיה הנוצרית של המלאכים.

באמנות ימי הביניים, בפיסול, בכתבי יד ובחלונות ויטראז', רווח השימוש בתיאורי חיות, בגפן או לצד דמויות אדם, בין השאר משום שהחיות סימלו הן את המידות הטובות והן את המידות הרעות שבבני אנוש.
תודות לאפיונים סמליים אלה, שהקרינו החיות על בני האדם שהוצגו לצדן, המשיכו גם בתקופות הבאות בתולדות האמנות להציג בעלי חיים לצד בני אדם. לוחמים אמיצים רכבו על סוסים נמרצים (שהצביעו על אומץ לבם), אצילים צוירו בחברת כלבי הציד שלהם (סימן לאצילותם ולעושרם), כלות צעירות עם כלביהן הקטנים (סמל לנאמנות), גנרלים גדולים רכבו על פילים (אות לעוצמתם הצבאית), בתולות זכו לביקורן של יונים (המסמלות את האלוהי) וקדושים לוו על ידי אריות (סמל לחוזקם ולעוצמתם הרוחנית).

לכל המופעים המסורתיים של הזיקה שבין אדם לחיה היה מן המשותף: האדם מוקם במרכז היצירה באופן פיזי ותמאטי גם יחד, ואילו תפקיד החיה הסתכם בהדגשת ממד או מאפיין כלשהו של הטבע האנושי. בכל מקרה, עליונות בני האנוש על פני ממלכת החי הייתה ללא עוררין.
האמנים, שעבודותיהם מוצגות בתערוכה הנוכחית, מציעים נקודות מבט חדשות על סוגיית היחסים שבין האדם לבעלי החיים. במקרים מסוימים הם מתמקדים בחיה ישירות ובאופן ייחודי ומעמידים בסימן שאלה את מקומו של האדם כשליט עליון על פני ממלכת החי. מפגשיו של האדם עם היצורים הסובבים אותו מתגלים כמורכבים מכפי שמקובל היה למצוא באמנות המסורתית. מתוך העבודות המוצגות, מתוודע הצופה למגוון הרגשות הרחב העולה מתוך מערכת היחסים שבין האדם לבעל החיים, יחסים המתאפיינים לעיתים באכזריות, בחמלה, ברוחניות, בפחד, בהומור, ברכות, באחווה או באהבה.

גילה לימון

אמנים משתתפים: אורי ארן, גיא גולדשטיין, שון גלדוול, פיטר הוגו, דנה הראל, אסי משולם, עדי נחשון, אריאלה פלוטקין, אלונה רודה, מיגל שבלייה ודינה שנהב

פחות קריאה...