הצבעוניות של העבודה שואבת את השראתה מפסלי עץ צבוע (grade figure) שמקורם באיי ואנואטו שבאוקיינוס הפסיפי. שם, במהלך טקסים, משמשים פסלים אלו גוף לרוחות האלים. צורתם של הפסלים, מעין גולם, קוקון או רחם נשי, קשורה לתהליכים מחזוריים של פריון וחיים או לכאלו של גלגול וטרנספורמציה. הפסלים מזכירים גם את צורתו של הקאנו – כלי שיט ששימש ככלי מעבר בין עולם החיים לעולם המתים ובין מצבי תודעה כאלו לאחרים בטקסי מעבר, בטקסי קבורה, ובטקסים רוחניים נוספים בתרבויות קדומות.
תהליך יצירת הלבד על ידי האמנית משול לציור רב שכבתי בצבעי שמן: החומר עשוי שכבות סיבים דקיקות הנשזרות זו בזו ויוצרות צבעוניות הנראית שונה מקרוב ומרחוק. נוכחותו הפיזית של הפסל, שרוחבו עשרה מטרים, דומיננטית ביותר במרחב, ויחד עם זאת הפרטים שעל פני השטח שלו מאזכרים חומרים אורגניים (עץ, מינרלים, חלודה, טחב, עובש) או את הצד הפנימי של העור, ריריות של פנים הגוף. בכך מעלה העבודה שאלות על המתח בין הטבע והדומם.
שאלות אלה מקבלות חיזוק גם משם העבודה, ביצות, כשם הספר של זוכה פרס הנובל לספרות אנדרה ז'יד (1895), ספר שהיווה מקור השראה לפסל. הביצה נתפסת כאזור דמדומים בין המוות לחיים, בין האורגני לאי־אורגני, בין הרועש לשקט, בין המתנועע לבין המדומם.
פחות קריאה...
