ברנרד רדר (Bernard Reder)

בשנת 1967 אצר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב, בביתן הלנה רובינשטיין תערוכה מפסליו של רדר, כחלק מסדרה של תערוכות פיסול מודרני, שהוצגו בהן פסלים גם של האמן הצרפתי אוגוסט רודן ושל האמן הבריטי הנרי מור. בשנת 1987 הוצגה במוזיאון הרצליה תערוכה רטרוספקטיבית לציון 90 שנה להולדתו של ברנרד רדר, באוצרותה של דבורה שוקן.

רדר נפטר בשנת 1963 בניו יורק. לאחר פטירתו עלתה רעייתו גוסטי קורן רדר ארצה, ועזבונו הופקד בידיה של האוצרת והאספנית דבורה שוקן שכהנה כיושבת ראש העמותה למען מוזיאון הרצליה. מתוך העזבון נתרם גוף עבודות נרחב על נייר ועל בד למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ולמוזיאונים ומוסדות אקדמיים מובילים נוספים בארץ ובעולם.

יצירותיו של רדר הושפעו רבות מהתנ"ך, מהמיתולוגיה היוונית, מרעיונות סוראליסטיים ומההווי החסידי בצ'רנוביץ, ואפילו סיפורי אגדה ששמע מאמו בילדותו נטמעו בהן. הוא היה אמן יוצר בעל כישורים ודמיון פורץ גבולות, שיצירי רוחו הפנטסטיים הפכו לימים לשפתו האמנותית המובחנת. לצד זאת ניחנות עבודותיו באיזון יוצא דופן של ניגודים – רגשות ושכלתנות, הקפדה וספונטניות גם יחד.

ברנרד רדר היה פסל מהולל אך לא פחות מכך גם רשָם ואמן הדפס מהמעלה הראשונה. הוא עסק רבות בטכניקות גראפיות שונות – רישומים בעט, עיפרון ומכחול, כמו גם בפחם, ובהדפסים בחיתוכי עץ, תחריט ותצריב. בהדפסיו הוא הגיע לאיכויות צבעוניות נדירות, ומאחר שהתנגד נחרצות לעיקרון השכפול של המדיום, הוא יצר הדפס יחידאי (מונוטייפ), עותק אחד בלבד מכל הדפס.

שפתו הגראפית של ברנרד רדר מהירה, חריפה ומלאת הומור, ועם זאת כאמור, מושכלת וקפדנית. ניכר בעבודתו כי נוצרה מתוך התבוננות מעמיקה והבנה בחלקיה העלומים של נפש האדם. תרגומה החזותי של הבנה זו נגלה בדמויות מהמיתולוגיה היוונית כגון אמזונות ומינוטאורים המוצגים בדרך אלגורית; בחיות דמיוניות, שלעיתים הן הכלאה של איברי חיות ואיברי אדם; בכלי נגינה מעוותי צורה המלווים את היצורים הפנטסטיים; בנשים דשנות איברים ובדמויות שונות, שאותן הלביש רדר בתלבושות ראוותניות.

מבחר עבודות זה, מתוך האוסף של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מתמקד ביצירתו הגראפית (הדפסי עץ ורישומים) של ברנרד רדר, הוא נערך במסגרת התמחותה של ורד אילני מטעם בית לאמנות ישראלית.

כתיבת טקסט ובחירת דימויים: ורד אילני