הדימוי הנשי מורכב מדגם משוכפל ושטוח, גוף ללא נפח, כמעין פסאדה נטולת פנים של מריונטה הכבולה אל הקרניים בחוטים. הדם הנוזל מן הגוף הנשי מרמז על 'סטיגמטה' – סימני צליבה נשיים, מדממים, המאזכרים את חזיונותיהם של הקדושים אוסטקיוס והוברט, שישו הצלוב התגלה לכל אחד מהם בינות לקרני הצבי בעת שהיו במסע ציד. לאחר ההתגלות חזרו השניים בתשובה.
טריטורית הצייד המשולבת בדימויים מעולם המגדר והדת, מעלה שאלות לגבי יחסי קורבן-מקריב, כפי שעולה גם מן הקישור אל אלת הציד הרומית, דיאנה, ששמו של המיצב נשאל מדמותה. לדיאנה, שהצבי היה אחד מסמליה, נקשרות תכונות סותרות של עדינות ושל אכזריות כאחת. העבודה מתייחסת לאגדה המתארת את מפגשה עם העלם אקטיון, שבעת מסע ציד ראה אותה רוחצת בנהר עם בנות לווייתה הבתולות. זועמת על שפלש לפרטיותה, הפכה דיאנה את העלם לצבי, וכלבי הציד שלו שלא זיהו אותו כאדונם, שיסעו בו את טופריהם. כשם שדיאנה המיתולוגית, כקורבן של המבט הגברי, הפכה למקריבה, כך גם שורות הנשים הכבולות במיצב מפתחות כוחות חדשים ומצמיחות מתוכן, כבמעין הכלאה, קרניים מדממות. ה"גידול" מחדיר בהן חיות, ומרמז על אפשרות לשינוי העמדה הפסיבית, ואולי אף לחילופי תפקידים בין קורבן למקריב.

פחות קריאה...