שחף מגייס עיקרון סוריאליסטי לעיסוקו במושא המחקר העיקרי של הסוריאליסטים – החלום, ולעיסוקו באוכלוסייה שהסוריאליסטים כה היללו בשל הדמיון המפותח שלה – הילדים. הוא מיישם עיקרון זה בתחום הקולנוע הדוקומנטרי, מתעד חלומות של ילדים רבים משכבות אוכלוסייה שונות ומגוונות, ומרכיב מהם יצור כלאיים קולנועי הנע בתווך שבין בדיה למציאות.

לפעולת העריכה בסרט יש תפקיד כפול: מצד אחד היא שוברת את הרצף, ובכך מבטאת את חוסר הקוהרנטיות של החלום, את הקפיצות המתקיימות בו בזמן ובמרחב, ומן הצד האחר העריכה מחברת ומקשרת בין חלומות שונים של ילדים לכדי סיפור אחד המשכי המשותף לכולם. באופן זה מרכיב שחף חלום ותת־מודע קולקטיבי הבנוי מרצף של שברים, שנחלם והתהווה על ידי קבוצת ילדים בישראל ב־2012 ומכיל בתוכו ארכיון של דימויים הקשורים לפחד וחרדה המאפיינים חלומות של ילדים.

פחות קריאה...