תודעה פוסט-טראומתית מלווה, מאז שנות התשעים ועד היום, סדרה שלמה של עבודות. בעבודות אלה, חוזר סעיד שוב ושוב לַדימוי "הומו סאקר" (Homo Sacer) של אגמבן, לדמות הקורבן הנמצאת מעבר לשפה ומחוץ לגבולות החברה האנושית. בללא כותרת, 1992, נשען הגוף כולו על הזרוע, מעין יד הענקית היוצרת משולש ובסיס לתמיכה פיזית ונפשית. הפה הפעור, הזועק, יוצר יחס אמביוולנטי בין חוסר-אונים להתרסה. העבודה מתכתבת עם הפתגם "מלקש ע'יר ד'ראעכ", אין לך דבר זולת זרועך או זרועך היא משענתך היחידה. אולם שורש המילה זרוע בערבית (ذرع) הוא גם, בדומה לעברית, שורש המילה זָרַע, אך גם שורש המילים אמה (אמת מידה) ולהתאזר (בסבלנות). כלומר: הזרוע היא המדד שבאמצעותו נבחן כושר העמידות האנושית במצבי כאב וסבל. בציור, הדמות המגישה את עצמה כקורבן רב-עוצמה היא בגדר מטפורה זהה לסמל הצבר, היינו: מטפורה לעמידות ולהיצמדות אל הקרקע.

בעבודה ללא כותרת, 1993, ניצבת דמותו של ה"הומו סאקר" הרחק מן הכפר, על רקע מרחב צבעוני, אדום לוהט. הדמות נראית כאן כגשר. דימוי זה של דמות המתוחה כגשר מעל הקרקע מושפעת מאופן תיאורה של האלה נוט במיתולוגיה המצרית. המצרים האמינו כי נוט, אלת השמים, מציבה בגופה מחסום בפני הכוחות הכאוטיים המאיימים לפרוץ אל תוך העולם המסודר והרציונלי, ולכן תיארוּהַ כאישה מקושתת המגינה על העולם הנמצא מתחת לבטנה. הדמות שיוצר סעיד מותחת גשר מטפורי בין כוחות כאוטיים לבין עולם מסודר ובעל הגיון פנימי, תוך כדי הדגשת המחיר – הכאב הפיזי והנפשי – שגובה מן הדמות הפעלת כל שריריה במאמץ מתמשך להחזיק את כובד משקל הגוף המתוח.

תחושות של גוף במצוקה ניכרות בסדרת רישומים שנוצרו ב-1988, כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. רישומי אקריליק על נייר אלה מתארים את אינתיפאדת האבנים בשלושה צבעים – אוֹכּר, אדום ושחור; צבעוניות זו של כדים יווניים מרמזת לסיפור מיתולוגי של כוח ומאבק. באחד הרישומים, מתמזגות רגלי הדמות הבורחת עם הקרקע, בניגוד חד לתנועת היד המסמנת מנוסה ובריחה מדמויות החיילים שמיוצגות באמצעות שרטוט סכמטי של קסדות ורובים. בעבודות אלה, שנוצרו בברלין בשנות השמונים והתשעים, מתייחס סעיד לסבל אנושי מתמשך ומעמיד במרכזו את האדם כקורבן של כוחות כאוטיים גדולים ממנו לאין ערוך.

אוסאמה סעיד, יליד נחף (1957). חי ועובד בנחף ובברלין.

פחות קריאה...