נולדה ב־1960, חיה ופועלת בתל אביב

מאטיסה, 2013, וידיאו, 10:00 דקות

עבודתה של אורית אדר בכר היא עיבוד לציורו של אנרי מאטיס (Matisse) "הרמוניה באדום" (1908). האמנית מקימה לתחייה את ציורו של מאטיס וטוענת אותו באינטרפרטציה אישית משלה. היא משאירה את המרכיבים הציוריים והפלסטיים של העבודה המקורית, כך שהמשרתת נעה בתוך עולם שהוא למעשה ציור. אדר בכר מתייחסת לסגנון ההשטחה של מאטיס, המבטל את העומק הריאליסטי ואת הפרספקטיבה המסורתית באמצעות שימוש בצבעוניות מונוכרומטית, המטשטשת את ההפרדה בין האובייקטים ויוצרת עולם המתעתע בתפיסתו החזותית של הצופה, עולם שקשה להבחין בו בין דו־ממד לתלת־ממד, בין עומק להשטחה. אלמנט המשחקיות הקיים בתעתוע זה ואלמנט ההשטחה מתכתבים עם משחקי ילדים ועם ציורי ילדים בהתאמה. מאטיס הושפע מאוד מציורי ילדים, בייחוד מציוריו של בנו בן החמש: "בכלל לא ידעתי איך לצייר! יום אחד כשהסתכלתי על הבן שלי, הוא צייר דיוקן בפרופיל, ושם שתי עיניים ששתיהן פונות כלפי חוץ. ברגע ההוא הבנתי מהו ציור" (אנרי מאטיס, 1907).[1] אך בעוד שהמוטיב העיקרי אצל מאטיס הוא משחק הגומלין בין הקומפוזיציה העיטורית של הטפט לזו של המפה, והדמות המצוירת, האישה, גם היא מותאמת לתבנית זו ונטמעת בה, אדר בכר מעניקה לדמות אוטונומיה והופכת אותה לדמות פעילה ויוצרת, לאמנית שמשנה בהדרגה את הציור המקורי של מאטיס והולכת ומקצינה את מוטיב ההשטחה שבו עד כדי מחיקתו כליל. בכך מנבאת המשרתת של אדר בכר את רעיון המחיקה כמהלך שיהפוך למשמעותי ביותר באמנות המודרנית כמעט 50 שנה לאחר ציורו של מאטיס, ובמיוחד את עבודתו של האמן רוברט ראושנברג ((Rauschenberg שפנה בשנת 1953 לוילם דה-קונינג (De Kooning) וביקש לקנות ממנו רישום שלו כדי שיוכל למחוק אותו. דה-קונינג הסכים, ראושנברג מחק את הרישום וקרא לו "דה-קונינג מחוק".