קירות "הקובייה הלבנה" מוכתמים ומושחרים כפעולת נגד לרציונליות האלגנטית, המאופקת והתרבותית המגולמת בחלל המוזיאלי הלבן, הבהיר והמואר. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה התבסס לצד ציור האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי מקבילו האירופי, המופשט ה"לא צורני" (art informal) הצרפתי. סגנון זה התאפיין בשימוש במונוכרומים וביצירת מרקמים חומריים כהים ודשנים. דומה שהמיצב של סבר מקיים זיקה לעבודות אלה, שנתנו ביטוי לחיפוש אחר אותנטיות וערכי יסוד ראשוניים לצד גילום של כאב, אובדן, סכנה ופגיעות. שם הפרויקט של סבר, Wall Run, משמר בתוכו אופציה של סכנה וכאב הכרוכים בפעולה גופנית קיצונית, מאתגרת וממכרת. זהו מונח הלקוח משפתם של מתרגלי פארקור (Parkour), העוסקים בהגעה ממקום למקום תוך התגברות מרהיבה על מכשולים בדרך – בהסתמך על גוף האדם בלבד, ללא אמצעי הגנה – הכוללת קפיצה ממקומות גבוהים, ניתור מעבר לחומות והליכה על קירות חשופים. בכך, הם קוראים תיגר על חוקי הכבידה הפיזיקליים, כמו גם על האינסטינקט האנושי להגן על הגוף. התשוקה למתוח גבולות, להתגבר על חוקי הפיזיקה ולהמריא (פיזית ומטאפורית) מזכירה גם את הסיפור המיתולוגי על איקרוס – וכמובן את הצלילה שלו אל סופו המר. מתוך הקשרים אלו ניתן לפרש את האובייקט הפיסולי הממוקם במרכז החלל של סבר כנקודת מוצא להמראה ולהתרסקות כאחת. המרחב הפיסולי של סבר מהדהד כחלל הפנים של קבר אטום, שהוא בה בעת גם אתר פעולה הרווי בהתרסה עיקשת ותובענית; קירותיו, המושחרים כתהליך מתמיד, יוצרים סביבת פעולה פרפורמטיבית נמשכת.

התערוכה בתמיכת חברת בי ג'י בונד

צילום חלל: טל ניסים

פחות קריאה...