נימוקי השופטים:
כבר מראשית עבודתה, במחצית השנייה של שנות השמונים, הציגו ציוריה של אתי יעקובי רגישות חדשה. תמימות, טוהר וילדותיות נוכחים בציוריה באופן שונה לחלוטין מזה שהיה מוכר. בעבר היו מושגים אלו קשורים ל"מודרניזם" וממילא ל"גבריות", אבל בציור של יעקובי – העשוי כחיקוי מהיר, מקצועני, לולייני, מעין מופע קסם של הציור האירופי הקלאסי – היה על התמימות, הטוהר והילדותיות לנבוע ממקומות אחרים. גם הארוטיקה והאתיקה העולות מן הציור שלה הן "אחרות" לאלו המודרניסטיות. בעבודתה קיים שילוב של מנטליות אגדית ווירטואוזיות ביצועית. יעקובי שואלת פסוקים ומשפטים מן האיורים של תעשיות וולט דיסני ומשליכה אותם אל ועל ההיסטוריה של האמנות הקלאסית המערבית. בציוריה המוקדמים ריחפה דמותה של טינקרבל, הפיה מ"פיטר פן", בתוך סצנות המועתקות מן הציירים הקלאסיים, וגם בציור המאוחר של יעקובי – שכולו ביצוע חוזר, סוג מיוחד של ניכוס ציורים קלאסיים, פעמים רבות בעלי תוכן מיתולוגי – שורה הרוח האנימטורית על הציורים. התנועה המהירה המאפיינת את ההנפשה, היא זו המקנה לציוריה את תכונת ההבלחה של המופע הפלאי המרצד בתוך המציאות, ועושה אותם לסדרה של רגעי קסם.

באדיבות האמנית וגלריה נגא, תל-אביב

פחות קריאה...