האיפיון הבולט ביותר של העבודות הוא המראה הריאליסטי המשכנע שלהן, אשליית ממשותן, אפקט שקשור בטכניקת היציקה (שעווה ואפוקסי) של חפצים ואברי גוף. בניגוד לתערוכות קודמות של שחר כאן הולכת ומתעמעמת הזיקה למקום ספציפי ומתהדק העיסוק בגוף. אם בעבר הופיעו ביצירתו דימויים השייכים באופן מובהק למציאות ישראלית, הרי שבשנים האחרונות נקודת הכובד עברה לתכנים אוניברסליים ולשאלות כלליות יותר הנוגעות לראייה, ליחסים שבין הצופה ליצירת האמנות, למקומה הבעייתי של יצירת האמנות בעולם, לחלוף הזמן ("ואניטס"), לאשלייה, לאובדן, לאלימות ולמוות.

אוצרת התערוכה, תמי כץ-פרימן, בחרה להוליך את התערוכה סביב שני צירים רעיוניים המאפיינים את עבודתו מן השנים האחרונות: ה"ואניטס" (הבל הבלים הכל הבל) והפרדוקס.

התערוכה מלווה בקטלוג המתעד את גוף העבודות הנוכחי.

פחות קריאה...