דויד קליירבאוט | נופים פנורמיים
מכונית אמריקאית, מיצב וידיאו, 2005
בכניסה לחלל נתקל הצופה בדימוי מוכר שכמו נלקח מסרט מתח: שני גברים, הנראים מגבם ישובים במכונית אמריקאית שמנועה פועל, מתבוננים בדבר מה הנמצא מחוץ לפריים. הגשם היורד מחוץ למכונית, אינו מאפשר לראות את הנעשה מחוץ לרכב, ואינו מספק רמזים על זהות הגברים, ואף לא על הנמען של מבטם, או על הסביבה שבה הם ממתינים. בעוד שבסרטים הוליוודיים סיטואציה מוכרת זו של מעקב או של המתנה מובילה בדרך כלל לשיא, הרי כאן ההמתנה אינה באה על סיפוקה.
מעבר לקיר המחלק את החלל, פוגש הצופה הקרנה שנייה: אותה מכונית אמריקאית, הפעם ממרחק. אך בניגוד למצופה, היא אינה חונה ברחוב עירוני, אלא בלב נוף אמריקאי קלאסי. הנוף המרהיב מצולם רגע לאחר שפסק הגשם, ורק העננים החולפים וציוץ הציפורים מעידים על כך שזו הקרנת וידיאו, ולא תצלום סטילס.
הצופה, העובר מן החלל הראשון לשני, מוצא את עצמו ניצב בנקודה, שאליה מכוונים מבטי הגברים בתוך המכונית. במעבר מחדר לחדר הוא הופך מצופה לנצפה, ולמעשה הוא משמש כנמען של מבטו הוא וכמשתתף פעיל בסצנה הנרקמת בין שני המסכים. הקפיצות בזמן ובמרחב במעבר בין החדרים מערערות את אחדות הזמן והמקום, אך בד בבד מייצרות אמינות קולנועית, כאשר תנועת הצופה ומבטו הם הבונים את הנרטיב ומעניקים משמעות – ולוּ פתוחה ובלתי מפוענחת – לשתי הסצנות המנותקות זו מזו
