העבודה מייצרת סנטימנט של כמיהה אל רגעי ילדות, אל עולמות מיניאטוריים מרהיבים, אל מחוזות קסומים של 'פרסים', צבעוניות, קיטש ועומס ויזואלי.
האמנית מציגה אוסף אקלקטי של דימויים, המזכיר את הקרקסים הנודדים של לפני 200 שנה על מגוון הצורות האנושיות והדפורמציות שהיו בהם. לשם כך היא נעזרת בדימויים מספרי אנטומיה, שרשראות פלסטיק המיוצרות בסין, ציור של חדר פלאות מהמאה ה־18. כל המרכיבים נאספים יחד לקולאז' תלת ממדי, צבעוני ומלא קסם. קופסת הפלאות הכול־מכילה כאילו עוצרת את הזמן, את רוח המודרניזציה המקטלגת, המגדירה, השכלתנית.

בעזרת המצלמה גולדשטיין לוקחת אותנו למסע שהוא סדרת תקריבים תיאטרליים, סצנות מדומיינות של עולם חסר חוקים ובעל פרופורציות אחרות ולא מוכרות, אוסף של חלקי דימויים הנאספים לרצף אניגמטי. החדר מתעורר לחיים – הדמויות מתחילות לזוז. הקרוסלה מסתובבת, נמר מתופף לקצב המוזיקה, עיניים עצומות נפקחות ומישירות מבט מתוך קיר. עין המצלמה מרחפת ועוברת בין הדימויים כבתוך חלום שכלליו מובנים לחולם בלבד.

במהלך המופע האמנית מצלמת את הדמויות שעל השולחן תוך שהיא מפיחה בהם רוח חיים. בהקרנה על מסך גדול, הופך הזעיר לענק מול עיני הצופה, המיניאטורה גדלה, מעצימה את הפנטזיה ונותנת לצופה להאמין, ולו לרגע, שעולם מופלא הוא אפשרי.

פחות קריאה...