הפסיפסים כפורמט המזוהה עם סימבוליקה, הירואיקה ודת, מחילים על הדימויים את המיתיות הרגעית אשר הטלוויזיה מנסה להחיל על עצמה. הפסיפסים הם אנטי ארכיאולוגים, הסצנות אינן סצנות השיא הדרמטי וההרואי, החומר הוא חומר מתכלה בעבודות מתקיימת התמזגות בין ייצוג של אלימות, כפי שמתקיים בקולנוע, לבין תיעוד של אלימות, כפי שמופיע בטלוויזיה ובעיתונות. הפרויקט מנסה להתמודד עם הציניות שבה המלחמה היא מלחמה "צודקת" אם היא מצטלמת טוב, ומשנה את אופייה ומהלכיה כתוצאה מנוכחות המצלמה.

פחות קריאה...