הצימוד ייראה זר מעט פחות לנוכח הידיעה שקורמן נולדה וגדלה בקולומביה; מדינה שיש בה מודעות גבוהה לאסתטיקה המשלבת קתוליות ופגניות, מקום שדימויי הצליבה נשקפים אל הצופה מכל עבר ולצידם שרידים של אמנות ושל ארכיטקטורה פרה-קולומביאניות.

קורמן מתמקדת בדמויות נשיות המייצגות סטריאוטיפים של מלכה, גבירה, נזירה ואפילו פרוצה. על אלה היא מיישמת את מושא החקר שלה, הוא "המבט הפורנוגרפי", שבו המאפיינים הבולטים, האביזרים והתנוחות הם-הם המניפולציה המעוררת לעתים קרובות את תגובות הצופים ואת רגשותיו יותר מאשר "הדבר עצמו", כלומר איברי המין החשופים. בעבודותיה מזדקר לעין הניגוד בין דמות מיוחסת, לעיתים קרובות רבת-עוצמה, כמרי טיודור מלכת אנגליה בציור של אנטוניס מור או המלכה קליאופטרה בציור של ארטמיזיה ג'נטילסקי, לבין התמסרותה של הדמות להנאות הגוף, כמו המלכה המצרייה (בעידודה הפעיל של קורמן). כך לאוּרה בטיפרי מציורו של ברונזינו (בערך 1560, פלצו וקיו, פירנצה) – רעייתו של הפסל ברטולומיאו אמנטי, משורר פלורנטיני ידוע, קתולי אדוק וישועי, שעבודותיו זכו לתהילה ניכרת עוד בחייו – סוטה מדרך הישר. ברונזינו, שהוא עצמו היה משורר חובב, הקדיש לבטיפרי את אחת הסונטות שלו הפותחת במילים "בפנים כולה ברזל, בחוץ כולה קרח"; אולי קורמן עושה אפוא חסד עם הגברת בכך שהיא חושפת אותה לעיסוקים הדורשים רגשות קפואים פחות.

קורמן מפעילה מניפולציה דומה גם על מריה מגדלנה השקועה בהרהורי חרטה וחזרה בתשובה בציורו הנודע של טיציאן (1567, מוזיאון קפודימונטה, נאפולי). היסטוריון האמנות האיטלקי ג'ורג'יו וזארי כתב על יצירה זו (במהדורה השנייה של ספרו הנודע משנת 1568): "תמונה זו […] מרגשת מאוד את הצופה בה, ויותר מכך, למרות יופייה הרב היא מעוררת רגש לא של תשוקה אלא של חמלה." וזארי היה שוקל בוודאי מחדש את דבריו אם היה רואה את היצירה במתכונתה החדשה.

פחות קריאה...