המיצב ערכים אישיים מורכב משני מרחבים סמוכים, המאירים ומהדהדים זה את זה במעין השתקפות משובשת. זהו חלל כפול, נטול היררכיה, המשכי ודו־כיווני. על אף ההבדלים ביניהם, לשני המרחבים גרעין צורני משותף. פזורים בהם אובייקטים פיסוליים ואלמנטים אדריכליים, השואבים את השראתם מעולמות תוכן שונים – פרטיים, ציבוריים, דתיים, חילוניים, קדומים ועכשוויים. כל אלה גולשים מחלל לחלל, שבים ומופיעים בווריאנטים ובהצבות שונות, ומכוננים יחד חלל טרנספורמטיבי העוסק בשאלת המשכו של הקיום האנושי לאחר המוות ומתנסח כייצוג פרשני של "העולם הזה" ו"העולם הבא". עם זאת, שני המרחבים שונים במהותם. אחד מאורגן סביב במות דמויות מזבח, והוא רשמי ופונקציונלי, בעל אופי טקסי־פולחני. לכל אלמנט בו יש תפקיד ברור ומוכתב מראש. החלל השני רב־מוקדי, חף מכל ייעוד והאובייקטים ניצבים בו במעין פיזור, כלאחר משחק.

המיצב ערכים אישיים שואל את שמו מציורו של רנה מגריט Personal Values (1952), שבו נראית אסופת חפצים בחדר שקירותיו צבועים תכלת ועננים. קנה המידה בציור משובש והקירות, שנדמים לשמיים, מתעתעים בין פנים וחוץ. המיצב, כמו הציור, נושא אופי סוריאליסטי, אניגמטי ומקודד, ועוסק במשמעויות הסימבוליות והסנטימנטליות של חפצים. הוא מצביע על ערכים נוספים, סמויים וגלויים, הטמונים בכל חפץ. חפץ – אורגני, מעשה ידי אדם או מתועש – הוא גם סמל של מקום או אידיאה, אובייקט הנתון לפרשנות, וסמן של ערכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.

הצורך לחוות את הממשות ואת החיים כבלתי־סופיים אינו יחודי רק לקיום שלאחר המוות, אלא גם לשאיפה האנושית להוויה גמישה, ליכולת לשנות, להשתנות ולהישנות. הכפילות – של החלל והאובייקטים – היא מעין "הזדמנות שנייה", משל לאבולוציה רב־כיוונית. היא מרמזת על האפשרות לקיומם של עוד ועוד מרחבים, באין־ספור וריאציות.

פחות קריאה...