"בעשייה האמנותית שלי אני יוצרת אובייקטים שאני מכנה 'אובייקטים ערניים'. האובייקט הערני עבורי הוא אובייקט שמתקיימת בו תנועה פנימית, שלא הופכת לתנועה ממשית, אלא רק שומרת על ערנותו. אובייקט זה מצוי במתח שבין תנועה להיעדרה, תוך שהוא אוצר בתוכו את שתי האפשרויות. למרות העובדה שמדובר באובייקט שמכיל משהו בתוכו, זהו אינו אובייקט בעל פנים וחוץ מובחנים, אלא שהפנים והחוץ יכולים להחליף בו זה את זה. הדימוי שעומד לנגד עיניי הוא נשיפה לתוך מים וסבון: אותה נשיפה מעצבת את הצורה מבפנים ובהגיעה למיצוי – היא נאטמת." (לאה אביטל)

אביטל מציגה שני פסלים בהם היא משיאה שני חפצים מצויים (objet trouvé). על אף שמדובר באובייקטים מצויים (בין טבעיים ובין תעשייתיים), ניכרת בפסלים נוכחות עזה של יד האמנית ועקבות הפעולה, כמו הענף, המתפקד כיד המתאימה בעדינות אלימה את אורכו של הקפיץ הקטן לאורך הענף, או איגוד של ניירות מגולגלים לכדי אלומה באמצעות גומייה המשמשת כיד. התכונות המהותיות לאובייקטים – כמו השאיפה של קפיץ מתוח להתכווץ למצב מנוחה או של גליונות נייר מגולגלים להתפרש לדו ממד – והמפגש בין שני האובייקטים הספציפיים בכל אחד משני המקרים הפיסוליים, הם המכוונים את אופן הפעולה ומכתיבים את אופי המערכת הסגורה.

לאה אביטל נולדה בישראל (1974). חיה ויוצרת בתל-אביב.

פחות קריאה...