לאה ניקל | דיוקן עצמה

אוצרת: איה לוריא
26 בספט', 2015 - 26 בדצמ' 2015

לכאורה, עיקר עניינו של הדיוקן העצמי בהשגתה של דומוּת פיגורטיבית או בצמצום הפערים בין החזות החיצונית לפנימית. אך, כבכל דיוקן, מתקיים בו פער הייצוג בין האדם הממשי לבין מראה דמותו המתורגם על הבד. אף שהמופשט ערער עמוקות על אופני הייצוג המסורתיים של הדיוקן, נראה שגם יוצריו לא פסקו מלעסוק בהנכחת "האני היוצר" ומהלכיו. בהיעדר תווי פנים, דמות אנוש או תיאור קונקרטי של סטודיו, מצאו להם ייצוגי הזהות והעצמי אופני ביטוי אחרים. בחינה של גוף העבודה העשיר של לאה ניקל ( 2005-1918 ) מגלה, על־פי קריאתי, שלוש קבוצות עיקריות של עבודות, שמשיקות לעתים זו לזו, הכוללות ביטויים שונים של נוכחות עצמית מובהקת ורבת עוצמה. ביטויים אלה מגלמים, כל אחד בדרכו, את העצמי של האמנית, בשפתה האנרגטית הייחודית.

להמשך קריאה...
Facebook
Twitter
Pinterest
Instagram
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial