בקפלות נוצריות הוצגו לעתים אוספי גולגולות ב'חדרי עצמות' מיוחדים, כהתגלמות התמצית הנותרת עם היעלמות ההיבטים השטחיים יותר של חיי האדם. בקפלה דוס אוסוס באבורה שבפורטוגל לדוגמה, מלווה אוסף כזה בכיתוב: "אנו, העצמות שנחות כאן, מחכות גם לעצמותיך", ובמנזרים יווניים אורתודוקסיים מסודרות כל גולגולות הנזירים שחיו ומתו במנזר באותו האופן על מדפי תצוגה.

עבודת המיצב של מיה אטון מורכבת מגולגולות עשויות לינוליאום בגוונים שונים של עץ, המעניקים לגולגולות מראה מלאכותי המדגיש את העובדה שהן מעשה ידי אדם. באופן זה מציעה העבודה אלטרנטיבה עכשווית לשימוש המסורתי בגולגולת כאובייקט בן־אלמוות.

הניגוד בעבודתה של אטון בין הגולגולת כסמל של פיכחון וענווה לבין החומר שבחרה האמנית לפיסולה מפתיע ומטריד גם יחד. האיכות הסינתטית והמלאכותית של הגולגולות מעניקה להן מראה של פריטים המוצגים בקטלוג, והופכת את התזכורת המסורתית למוות הקרב למעין מוצר מסחרי.
שם העבודה, חשבונייה, מצביע על כלי חישוב מחרוזים המושחלים על מוטות בסדר מסוים על פי צבעם. בהקשר זה, סידורן של הגולגולות על פי גוניהם יכול להתפרש כסוג של ביקורת על היררכיות חברתיות.

פחות קריאה...