אכן, ברלין בת זמננו היא אולי בירה מאוחדת, היא אולי "ברלין אחרת", היא אולי נוחה למחיה, אולם בו בזמן היא מקום של אסון, סמל של אובדן. האסון אמנם התרחש לפני זמן רב, אולם הוא עדיין נוכח בה לחלוטין. 'ההיזכרות', לפי קירקגור, היא פנייה מהווה שריר וקיים לעָבר שהיה ואיננו עוד. 'החזרה אל העבר', בניגוד להיזכרות, מושתתת על אובדן מוחלט של ההווה, אובדן המאפשר לחוזר בזמן למצוא את עצמו שוב בנקודת ההתחלה. מי שבאמת ובתמים מבקש לחזור אל עברו, ולא רק להיזכר בו, חייב אפוא לסכן את ההווה שלו, את הקיום שלו, וכך לזכות בו מחדש. האמנים שבתערוכה והאוצרים, בני הדור השלישי, חוזרים אל ברלין ומבקשים בה את רגעיה המכוננים – ברלין של הרייך השלישי, של רפובליקת ויימאר, של המלחמה הגדולה, ברלין של מפנה המאה העשרים. בנגיעתם באיקונות הגדולות של המלחמה ושל התרבות הגרמנית, תוך אימוץ של פרקטיקות המחקר ההיסטורי והציטוט האמנותי – הם משקפים את המהלך העקיף אשר דרכו הם פוסעים חזרה לעֵבר עצמם. נראה כי "החזרה לברלין" של כל אחד מהם היא ניסיון לא רק לתפוס את שאירע אתמול, אלא גם ללמוד דבר מה על קיומנו היום.

פחות קריאה...