נדמה שנשלים אלו, הדומים לרוחות רפאים, שייכים ליצורים שכבר אינם בין החיים, המתקיימים כעת במעין לימבו שבין עולמות. נראה שהם מרחפים בחוסר החלטיות בין שמים וארץ, בין חיים ומוות – שאריות שבריריות וכמושות של בעלי כנף שאינם עוד.

מוצגיה של שמיר רחוקים מרחק רב מאוספי הציפורים החנוטות שהוצגו בחדרי הפלאות של תקופת הרנסנס. בניגוד לאותן ציפורים ססגוניות, האוסף העכשווי של שמיר מתייחס לתהליכי התפוררות, התפרקות, קמילה והירקבות. כמו שרידים של מינים שהפסיקו להתקיים, גם מעופם של יצורים אלו מהווה מעין כרוניקה של היעלמות, של תהליך היכחדות המתרחש ממש לנגד עינינו.

פחות קריאה...