בן סימון מציבה במסדרון הכניסה המאתגר של המוזיאון אובייקט נוכח מאד, מעין תותח פיסולי, אומניפוטנטי למראה, הניצב בקו פרללי מקביל לקיר הבטון המסיבי הקיים. אבל אובייקט הפח הגלי המפלרטט בין פיסול לארכיטקטורה ארצית, בסיסית, שברירי במהותו הספרותית. הפיסול, או המיצב של בן סימון – הנעה בתפר שבניהם – גופני, אפילו בנוי עבור הגוף האנושי, ובתוך כך אסוציאטיבי, זורק לחוויות פרטיות, למחשבות אינטימיות, ולזיכרונות העולים מתחתית התודעה הבלתי סדורה.

העבודה בהרצליה היא גרסה שניה ומאוחרת לפרוייקט הסיום של בן סימון במדרשה. אז נבנתה העבודה במיוחד עבור חלל ספציפי, שכלל פנים וחוץ. בכל האמור למקומו של הצופה בעבודת האמנות, זה עבד להפליא. חלל התצוגה החדש חייב את בן סימון לפירוק, חשיבה מחודשת, ובניה שניה ואחרת של העבודה; הפקת פתרון לבעיה פיסולית קלאסית.

טקסט: יואב שמואלי

פחות קריאה...