העבודה היא אחת מסדרה של ניסויים בציור שערך נחום טבת במהלך שנות השבעים, כמו "המיטות" ו"השלטים", העוסקים ביכולתו של ציור לתפוס מקום בעולם, תוך בחינת ממדיו הפיזיים וההגדרתיים המקובלים של הציור המסורתי. נקודת המוצא הפיזית של העבודה הייתה הציור הבודד. על הציור נערמו שכבות של ציורים זהים על נייר (מופשט בצבע אחד) ליצירת ציור בעל עובי ממשי. לציור חוברו ארבע רגליים, והוא הפך לאובייקט תלת ממדי. הציור שקיבל נפח הפך, למעשה, למעין שרפרף – חפץ פונקציונלי שיש צידוק שימושי לקיומו בעולם. אלא ששימוש זה משובש מראש על ידי הציור, שכן לא ניתן לשבת על שרפרף זה: הוא מתפקד אך ורק כחלק מיצירת אמנות. כמו בפס יצור ידני, טבת יצר סדרה של עשרה שרפרפים (יחידות ציור) בתהליך דומה, החותר תחת מעמד הציור היחידאי – שלא רק מכסה את קודמו, אלא משוכפל כאובייקט סדרתי. יחידות הציור אורגנו במערכים משתנים בסטודיו של האמן, בבחינת הצעות לאפשרויות ארגון של היחידות הזהות, שתועדו בתצלומי שחור-לבן. בתצלומים כבר לא ניתן לראות את שכבות הציור באובייקט המקורי, והקומפוזיציה (כלומר, האלמנט הציורי הדו-ממדי), מופיעה כתוצר הנובע מסידור האובייקטים הממשיים והשימושיים/משובשים בחלל הקונקרטי. הגלגול שעובר הציור מדו-ממד לתלת-ממד, משלים מעגל כאשר הוא הופך דרך תיעוד הסידור בחלל לתצלום דו-ממדי של היחידות, בקומפוזיציה שטוחה כנגד הקיר.

נחום טבת נולד בישראל (1946). חי ויוצר בישראל.

פחות קריאה...